פרשת העקידה

פרשת העקידה

ו. זכות העקידה לדורות – פרשת העקידה היא זכות לעם ישראל לכל הדורות, ועניינה הוא שנזכר לטובה לפני הקב"ה. וטוב לכוון באמירתה שאנחנו מזכירים את מעשה אברהם אבינו ויצחק אבינו, ובאמירתנו אנחנו רוצים לעורר את אותם הרחמים שעורר אברהם אבינו בשעת העקידה[1].

ז. עקידת המשטינים – כשאומר בעקידה את הפסוק: "ויעקוד את יצחק בנו" יכוון לבקש מהקב"ה שיעקוד את השרים של מעלה המשטינים לישראל[2].

ח. אחר פרשת העקידה – יש נוהגים לומר אחרי פרשת העקידה פסוק[3]: "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה', וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב", ולאחריו את נוסח ה"יהי רצון" שתיקן החיד"א – וטוב לאומרם[4].

ט. בנוסח "ריבונו של עולם" שלאחר פרשת העקידה כשאומר: "ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך" יכוון לפירושו, היינו:

• "ישוב חרון אפך מעמך" – עם ישראל,
• "ומעירך" – ירושלים,
• "ומארצך" – ארץ ישראל,
• "ומנחלתך" – בית המקדש.

ומכיון שביהמ"ק חרב בעוונותיהם של ישראל, לכן כשישוב חרון אפך מעמך – שהם חטאו, ממילא ישוב חרון האף גם מ"עירך", "ארצך" "ונחלתך" שחרבו בגלל חטאי עמך[5].

י. י"ג מידות – כשאומר י"ג מיכלן דרחמי (מידות הרחמים) שכלולים בג' הפסוקים[6] "מי א -ל כמוך" וכו', וכן כשקורא י"א סממני הקטורת – ימנם באצבעות יד ימינו כדי להראות את חשיבותם ולעורר את הכוונה. וכנגד כל מידה ממידות "מי א -ל כמוך" יכוון שהיא כנגד מידה אחת מי"ג מידות של "א -ל, רחום, וחנון, ארך אפים" וכו' (דהיינו "מי א -ל כמוך" כנגד מידת "א -ל", "נושא עוון" כנגד מידת "רחום" וכו')[7] שהם זה כנגד זה[8].

יא. "אלו דברים" – כשאומר משנת "אלו דברים שאין להם שיעור" לא יאמר: "אלו דברים… אוכל פרותיהם" אלא "אוכל מפרותיהם". וכן כשאומר: "לעולם יהא אדם ירא שמים" לא יאמר: "מה אנו" אלא "מה אנחנו"[9], וכן לא יאמר: "כי רוב מעשינו הבל לפניך" אלא "כי כל מעשינו"[10].

יב. "כשאנחנו משכימים" – לא יאמר: "אשרינו שאנחנו משכימים" וכו' אלא "אשרינו כשאנחנו משכימים". ומרן הרי"ח הטוב אמר שיותר טוב לומר "אשרינו כשאנחנו מייחדים שמך בכל יום"[11], לכן טוב שיאמר: "אשרינו כשאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ומייחדים שמך בכל יום תמיד" וכו'[12].

יג. קריאת שמע בקורבנות – כשאומר קריאת שמע של הקורבנות יכוון לקבל עליו עול מלכות שמים ולקיים מצות קריאת שמע מדרבנן. ויסגור עיניו, וידקדק בתיבת "אחד" לכוון למסור את נפשו על קידוש ה' כמו בק"ש של "יוצר". ויכוון לקיים מצות ק"ש דרבנן, ואין צריך לומר "ואהבת" וכו'[13].

יד. "ברוך שם" – יזהר לומר פסוק: "ברוך שם כבוד" וכו' בלחש, ויזהר לקוראו כך שישמיע לאוזנו[14].

טו. כשיעבור זמן ק"ש – אם חושש שיעבור זמן ק"ש עד שיגיע לק"ש בברכת "יוצר אור", או שהוא מסופק אם הגיע זמן ק"ש, יכול לקרוא את כל הקריאת שמע כשאומר "שמע ישראל" בקורבנות, ויתנה שאם לא יספיק לקרוא קריאת שמע בזמנה – יצא ידי חובה בקריאה זו, ואם יספיק לקרוא ק"ש בזמנה – תהיה קריאה זו כקריאה בתורה[15].

טז. אמירת דברים שבכתב בע"פ – אעפ"י שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה – כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל כמו קריאת שמע – יכול לאומרם בעל פה[16].

יז. נוסח – בבקשה שלאחר ק"ש של הקרבנות, לא יאמר: "אתה הוא האלוקים לבדך עליון", אלא "אתה הוא האלוקים לבדך לכל" וכו'[17].

יח. ב"יהי רצון" שאומרים אחרי ק"ש של קרבנות אומרים: "שתמחול לנו את כל חטאתינו, ותכפר לנו את כל עונותינו, ותמחול ותסלח לכל פשעינו". הסיבה לכפילות הלשון בבקשת המחילה והסליחה על פשע היא כיוון שפשע הוא מרד, ומלבד עצם העבירה שעושה יש גם עניין של חילול ה'[18].

יט. לא יאמר פרשת "קרבן התמיד"[19] עם הבקשה: "ריבון העולמים אתה ציוותנו להקריב" וכו' שאחריה יותר מפעם אחת כיון שנראה כמקריב שני תמידים, והוא כעובר על "בל תוסיף". אבל יכול לומר פרשת "קרבן התמיד" כמה פעמים ללא הבקשה שאחריה, כי בקריאת הפרשה לבד אין כאן עניין של הקרבה אלא הוא כקורא בתורה, ואין חשש שיראה כ"בל תוסיף"[20].

כ. עמידה באמירת קרבן התמיד – טוב שכשקורא ביחיד את פרשת "קרבן התמיד" יעמוד, כיון שהקרבת הקרבנות בבית המקדש הייתה בעמידה, אבל כשקורא אותה בציבור לא יעמוד כיון שמחזי כיוהרא[21].

כא. קודם אמירת הקטורת – קודם אמירת "פרשת הקטורת" אומרים: "אתה הוא ה' אלוקינו שהקטירו אבותינו לפניך את קטרת הסמים" וכו' ועניינה הוא כדי שתישמע "פרשת הקטורת" כסיפור דברים בעלמא ולא כאמירתה במקום הקטרת קטורת (אעפ"י שבליבנו אנחנו חושבים על זה). הסיבה לכך היא כיון שבפרשת הקטורת נאמר: "ואם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה", ויש חשש שנדלג על מילה מסממני הקטורת ונתחייב מיתה, וחשש זה שייך רק כשקורא במקום הקטרה אך לא כשקורא בתורה[22].

כב. מנייה ביד – כשקורא את י"א סממני הקטורת, ימנם ביד ימינו בלבד כדי להראות על חשיבותם ולעורר את הכוונה, וכדי לצרף מעשה לאמירה, ויש עוד מעלות טובות לכך[23].

כג. כוונה בקטורת ובתמיד – פרשיות התמיד והקטורת מעלתן גדולה ונחשבות במקום הקרבת התמיד והקטרת הקטורת, ולכן יאמרם בכוונה עצומה[24].

כד. זמן אמירת פרשת התמיד – ישתדל לומר את פרשת התמיד והקורבנות רק לאחר שעלה עמוד השחר, כיון שרק אז הוא זמן הקרבתו[25].

כה. מעלת הקטורת – הזוהר הקדוש הפליג מאוד בחשיבות אמירת מעשה הקטורת שמצילה מהס"א ומהרהורים רעים, וזה לשון הזוהר (בתרגום): "אם היו יודעים בני אדם כמה גדולה קריאת מעשה הקטורת מלפני ה' היו לוקחים כל מילה ומילה, ושמים אותה עטרה לראשם ככתר של זהב" – ולכן יזהר מאוד באמירתה[26].

כו. מקור לסממנים – המקור לי"א סממני הקטורת הוא מדרשת חז"ל[27] על הפסוק[28]: "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה". חז"ל למדו זאת כך: "סמים" – לשון רבים, ומיעוט רבים שניים, "נטף" – אחד, "שחלת" – אחד, "וחלבנה" – אחד, סה"כ ה' סממנים. אח"כ כתובה המילה "סמים" פעם שנייה, לשון רבים, וזה מקביל למה שכבר מנתה עד כאן – דהיינו חמישה, סה"כ עשרה סממנים. אח"כ מנתה את ה"לבונה" – אחד, הרי י"א סממנים. וטוב שימנם באצבעותיו כפי שנרמזו בפסוק, וימנם בימינו כמו את הי"א סממנים עצמם: "קח לך סמים"  – שניים, "נטף"  – אחד, "ושחלת"  – אחד, "וחלבנה"  – אחד, "סמים"  – חמש (כנגד הקודמים), "ולבונה -זכה"  – אחד[29].

כז. ברייתא דאביי – כשאומר – "אביי הוה" וכו' ראוי לומר: "אביי הוא הוה", כדי שאם יקראם במהירות, לא יתחברו אות י' שבסוף מילת אביי עם אותיות הוה לשם הויה, ויכול להפסיק מעט בין תיבת "אביי" לתיבת "הוה"[30].

כח. "אנא בכח" – כשאומר: "אנא בכח" וכו' יכוון בר"ת שלהם במחשבתו בלבד ולא יוציאם בפיו. ואין צריך לעמוד כשאומרם, והוא על פי הסוד. ויצרף כל שתי מילים יחד: "אנא בכח  – גדולת ימינך  – תתיר צרורה" וכו'. וכסדר הזה יעשה בכל הקטע[31]. אולם כדי שתהא משמעות לדבריו, יש להפסיק מעט בין מילת "אנא" למילת "בכח", וכן בין "עמך" ל"שגבנו"[32].

כט. קודם "איזהו מקומן" – כשאומר את נוסח "ריבון העולמים" שלפני פרק "איזהו מקומן", יזהר לומר: "שיהא שיח שפתותינו זה חשוב ומקובל ומרוצה" וכו' ולא ישמיט את המילה "זה" אעפ"י שהיא נראית כמיותרת, כיון שיש בזה טעם לפי הסוד[33].

ל. טעם לפרק "איזהו מקומן" – תיקנו לומר "איזהו מקומן"[34] וברייתא דר' ישמעאל[35] לאחר פרשת התמיד כדי שאדם ילמד מקרא, משנה וגמרא, ולפי שאין בפרק "איזהו מקומן" מחלוקת והוא משנה ברורה למשה מסיני ומדבר בעניין הקרבנות, וברייתא דר' ישמעאל הוא במקום גמרא שהמדרש כגמרא[36].

לא. בית אבל – גם בבית האבל אומרים פרק "איזהו מקומן"[37].

[1] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ב'.

[2] צפורן שמיר ב', י"ב.

[3] ויקרא ג', ח'.

[4] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ב'.

[5] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ג'.

[6] מיכה ז', י"ח-כ'.

[7] שמות ל"ד, ו'-ז'.

[8] בא"ח פרשת מקץ סעי' ח'. עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ג'.

[9] עי' בראשית ל"ה, י"ח ובמפרשים שם שמשמע ש"אנו" זהו לשון "אנינות".

[10] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ג' עפ"י שער הכוונות. כה"ח סי' מ"ח ס"ק א'.

[11] בא"ח פרשת מקץ סעי' ז', ועי' אהלי יעקב עמ' 142.

[12] אחרונים.

[13] בא"ח פרשת מקץ סעי' ז'. כה"ח סי' מ"ו ס"ק ס'.

[14] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ח'. בא"ח פרשת וירא סעי' י"א.

[15] אחרונים. כה"ח סי' מ"ו ס"ק ס"ב. משנ"ב שם ס"ק ל"ג. ביאור הלכה שם ד"ה "ויוצא בזה".

[16] שו"ע סי' מ"ט סעי' א'. ועי' כה"ח שם ס"ק א'-ט'.

[17] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ה'.

[18] שם.

[19] במדבר כ"ח, א'-ח'.

[20] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ו'. טור סי' מ"ז.

[21] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ו'. כה"ח סי' מ"ח ס"ק ב'. משנ"ב שם ס"ק א'.

[22] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ז'.

[23] בא"ח פרשת מקץ סעי' ח'. כה"ח סי' מ"ח ס"ק ד'.

[24] בא"ח פרשת מקץ סעי' ח'.

[25] שו"ע סי' מ"ז סעי' י"ג.

[26] זוה"ק ויקהל דף רי"ח ע"ב.

[27] כריתות ו' ע"ב.

[28] שמות ל', ל"ד.

[29] בא"ח פרשת מקץ סעי' ח', ועי' כה"ח סי' מ"ח ס"ק ד'.

[30] בא"ח פרשת מקץ סעי' ט'. כה"ח סי' מ"ח ס"ק א' ד"ה "אתה" בסופו.

[31] בא"ח פרשת מקץ סעי' ט'. עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ח'. כה"ח סי' מ"ח ס"ק א' ד"ה "אתה" בסופו.

[32] אהלי יעקב דף ע"ד.

[33] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' י"א בשם האר"י ז"ל.

[34] זבחים פרק ה'.

[35] ספרא ויקרא י"ג מידות פ"א.

[36] עי' שלמי ציבור דף ק"נ עפ"י הלבוש.

[37] כה"ח סי' נ' ס"ק ב'.