קרבנות עד ״הודו״

קרבנות עד "הודו"

א. תפילת חנה – קודם שמתחיל להתפלל תפילת שחרית טוב שיאמר את תפילת חנה[1] שבכוחה לכרות החיצונים המעכבים את התפילה. ונוהגים לומר אח"כ עוד פסוקים כפי שמסודרים בסידורים[2] (ובשבת לא יקרא פסוק: "אל תשמחי אויבתי לי" וכו')[3].

ב. "פתח אליהו" – אם לא אמר "פתח אליהו" וכו' בחצות לילה, טוב לאומרו לפני תפילת שחרית[4].

ג. "לשם ייחוד" – טוב לומר קודם כל מצווה שעושה או כל תפילה שמתפלל נוסח "לשם יחוד" כפי שמסודר בסידורים, ואעפ"י שאין חובה מן הדין לאומרה, יש בזה עניין גדול לעורר את הכוונה ולהכין את האדם לקיום המצווה, ולכן קודם תפילת שחרית יאמר "לשם ייחוד"[5].

ד. "ויהי נעם" – בסוף נוסח ה"לשם ייחוד" יאמר פסוק: "ויהי נעם" וכו', ויש בו סודות גדולים עפ"י הסוד, אך בכל מקרה ישתדל לכוון בו שאעפ"י שאין אנחנו יודעים את סוד המצוות והתפילות – הקב"ה ישלים כוונותינו, ויכוון עוד שאם גרמנו בעוונותינו לסילוק אור הקדושה ח"ו, ע"י קיום המצווה יחזור אור זה. ויש נוהגים לקרוא פסוק "ויהי נעם" פעמיים כדי שיוכלו לכוון בו את שתי הכוונות האלו[6].

ה. שיתוף בתוך כלל ישראל – קודם התפילה יקבל עליו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויאמר: "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך, והריני אוהב כל אחד ואחד מבני ישראל כנפשי ומאודי", ולכן אם מכיר אדם מישראל שנמצא בצרה, יתפלל עליו בפיו, ועל ידי זה תיכלל תפילתו בכלל תפילות ישראל, ותוכל לעשות פרי למעלה[7].

[1] שמואל א' ב', א'-י'.

[2] עי' סידור קול אליהו עמ' פ'.

[3] בית מנוחה עמ' קי"ג.

[4] בא"ח פרשת מקץ סעי' י"ב, ועי' שם בהקדמה לפרשת בהר.

[5] עי' בא"ח פרשת בראשית סעי' א'.

[6] בא"ח פרשת ויגש סעי' ו'. כה"ח סי' קמ"ב ס"ק ד', ועי' שער הכוונות ע"ב ע"א. אמת ליעקב ק"י ע"א אות נ"ו.

[7] בא"ח פרשת מקץ סעי' ה'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ג, ועי' סידור "קול אליהו" דף פ"א.