הפסקה ב״קרבנות״ ובזמירות

הפסקה ב"קרבנות" ובזמירות

קב. הפסקה עד "ברוך שאמר" – כשאומר "קורבנות" עד "ברוך שאמר" רשאי להפסיק ולענות קדיש או קדושה, אמן דברכות וכל דבר שבקדושה. ואף על פי כן אינו חייב להפסיק ולומר עם הציבור פסוק "ה' מלך" וכו', אלא יעמוד וימשיך בתפילתו[1].

קג. הפסקה ב"ברוך שאמר" – ברכת "ברוך שאמר" מתחלקת לד' חלקים: החלק הראשון מתחיל בשבחים לבורא עולם. החלק השני מתחיל בברכה, דהיינו: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם". החלק השלישי הוא המשך הברכה מ"הא-ל אב הרחמן" וכו' עד "עדי עד שמו הגדול". והחלק הרביעי הוא הברכה בסיום: "ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות". בחלק הראשון יכול לענות על כל דבר שבקדושה. בחלק השני אסור לענות על שום דבר אפילו שבקדושה כי הוא מתחיל בברכה ועליו לסיים את פתיחת הברכה עם הברכה העיקרית, ולכן כל עוד לא הזכיר תיבות: "הא -ל אב הרחמן" דינו כדין ברכה קצרה ואינו עונה שם כלום. בחלק השלישי עונה כדין בין הפרקים של ק"ש (כדלקמן). בחלק הרביעי אינו עונה כלום עד שיסיים את הברכה כדין ברכה קצרה[2].

קד. התחיל "ברוך שאמר" ולא הגיע ל"ברוך אתה ה'" הראשון, יכול להפסיק לכל דבר שבקדושה כדלעיל, אך כשחוזר אח"כ להתפלל יתחיל מתחילת "ברוך שאמר" כדי שיהיו פ"ז תיבות בלי הפסק ביניהם[3].

קה. התחיל בשבת ויו"ט "ברוך שאמר" לפני מזמורי שבת, ולא הגיע ל"ברוך אתה ה'" הראשון, יכול להפסיק ולהתחיל מזמורי שבת וכשיגיע ל"ברוך שאמר" יאמר אותו מתחילתו[4].

קו. התחיל בברכה של "ברוך שאמר", דהיינו שאמר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הא -ל אב הרחמן" וכו' ושמע קדיש, קדושה, "ברכו" או "מודים דרבנן" – יענה בדרך הזו:

• בקדיש יענה רק על חמשת האמנים הראשונים, וכשעונה "אמן יהא שמיה רבא מברך" וכו' יאמר עד המילים "דאמירן בעלמא" כי אמירת כ"ח תיבות אלה חשובה מאוד ומעלתן גדולה.
• בקדושה יענה רק את שני הפסוקים הראשונים, דהיינו: "קדוש קדוש קדוש" וכו' ו"ברוך כבוד ה'" וכו', ואילו את הפסוק השלישי "ימלוך ה' לעולם" וכו' – יהרהר בליבו.
• ב"מודים דרבנן" יענה רק שלוש תיבות: "מודים אנחנו לך".
• ב"ברכו" יענה: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".
• אם שמע שאר אמנים של קדיש או אמנים של ברכות, לא יענה בפיו אלא יהרהר בליבו.
• וכן יהרהר בעניית "ברוך הוא וברוך שמו"[5].

קז. הפסקה מ"ברוך שאמר" עד העמידה – אסור להפסיק בדיבור מתחילת "ברוך שאמר" עד סוף העמידה, ואפילו בדיבור של מצווה[6].

קח. ענייה בפסוקי דזמרה – אם נמצא בתוך פסוקי דזמרה, דהיינו מ"ברוך שאמר" עד "ישתבח", יכול לענות לחמישה אמנים הראשונים של קדיש, לקדושה, "מודים", "ברכו" ולאמנים של ברכות, אבל על שאר אמנים שבקדיש ועל "ברוך הוא וברוך שמו" לא יענה אלא רק יהרהר[7].

קט. עניית אמנים – אין חילוק לגבי עניית אמן בין ברכות לברכות ואפילו הם אמנים של ברכת "הא-ל הקדוש" ו"שומע תפילה" (אמנם מנהג האשכנזים לענות אמנים אלו)[8].

קי. טעה ודיבר – טעה ודיבר באמצע פסוקי דזמרה – אינו צריך לחזור ולומר את ברכת "ברוך שאמר" פעם נוספת[9].

קיא. רמיזה – יזהר שלא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא ירמוז באצבעותיו כשאומר פסוקי דזמרה, ואפילו בין מזמור למזמור, אך לצורך מצווה – מותר[10].

קיב. קימה – אם עובר לפניו זקן או תלמיד חכם בשעה שאומר פסוקי דזמרה – צריך לקום מפניהם ולא הוי הפסק[11].

קיג. קדיש – אם לא היה מניין כשסיימו "קרבנות" ונמצאים לפני "הודו" ולא אמרו קדיש – יש אומרים שיכולים לחזור ולאומרו בתוך פסוקי דזמרה, ויש אומרים שאם לא היה מניין הרי הציבור לא התחייב בקדיש ואין לאמרו בתוך פסוקי דזמרה, וכן נוהגים.

קיד. אם קודם התפילה קראו תהלים או למדו ולא היה להם עשרה כדי לומר קדיש בסיום הלימוד, ונוספו אנשים בתוך פסוקי דזמרה והשלימו למניין – לא יאמרו את הקדיש בתוך הזמירות[12].

קטו. רעמים וברקים – אם שומע רעמים או רואה ברקים בין "ברוך שאמר" ל"ישתבח" – יש מחלוקת אם יכול לברך, ומנהגינו לא לברך[13].

קטז. "שמע ישראל" – אם היה באמצע פסוקי דזמרה ושמע את הציבור אומרים פסוק "שמע ישראל" וכו' – לא יענה עימהם, אלא יניח ידו על עיניו כאילו קורא ק"ש ויגביה קולו בתיבות שעומד בהם, שיהיה נראה כאילו קורא איתם ק"ש[14].

קיז. חשש שיעבור זמן ק"ש – אם נמצא בפסוקי דזמרה וחושש שיעבור זמן ק"ש קודם שיגיע לקריאתה בסדר התפילה – יכול להפסיק בין הפרקים לאומרה[15].

קיח. כהן בק"ש – אם כהן נמצא בפסוקי דזמרה וקראו לו לעלות לשאת את כפיו – יכול לעלות ולברך[16].

קיט. לכתחילה לא יקראו לכהן לעלות לתורה אם הוא נמצא בפסוקי דזמרה, אך אם קראו לכהן או לישראל בשמו לעלות לספר תורה והוא באמצע פסוקי דזמרה – יעלה ויברך ברכות התורה לפניה ואחריה, ויקרא עם החזן בלחש. אך לא יאמר לחזן שיעשה לו "השכבה" או "מי שברך" וכד'. ואם אין שם מי שיודע לקרוא – יכול לקרוא להם[17].

קכ. נצרך לנקביו – במקרה שנצרך לנקביו כשנמצא בפסוקי דזמרה – ייטול את ידיו אך לא יברך "אשר יצר", אלא ימתין עד אחרי ברכת "ישתבח" ואז יברך[18].

קכא. טלית ותפילין – אדם שהתחיל בתפילה ולא היו לו טלית ותפילין, והזדמנו לו תוך כדי תפילה: אם נזדמנו לו קודם "ברוך שאמר" – יניחם שם ויברך עליהם, אך אם נזדמנו לו בין "ברוך שאמר" לברכת "יוצר" – ימתין עד שיגמור ברכת "ישתבח" ואז יתעטף בטלית ויניח תפילין ויברך עליהם[19].

קכב. קדיש ע"י יתום – במקום שנוהגים שיתום אומר קדיש שאחרי "ישתבח" ולפני "ברכו" – אם היתום נמצא בתוך פסוקי דזמרה והציבור הגיעו ל"קדיש" שלפני "ברכו", יכול לומר קדיש זה כיון שהקדיש הוא לצורך הציבור ולכבוד אביו, וישתדל לאומרו בין מזמור למזמור, אבל אם עדיין לא התחיל היתום פסוקי דזמרה – לא יאמר קדיש, אלא יאמר אותו החזן או אחד מהציבור[20].

קכג. קדיש וקדושה ב"ישתבח" – אדם שנמצא באמצע ברכת "ישתבח" והגיעו הציבור לקדיש, קדושה וכדו' – דינו כמו "ברוך שאמר" דלעיל, דהיינו: מ"ישתבח" עד "ומעולם ועד עולם אתה א -ל" – יכול להפסיק כדין זמירות, לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" – לא יענה כלום, ולאחר שהתחיל "מלך גדול ומהולל בתשבחות" וכו' – יכול לענות כדין בין הפרקים[21].

[1] עוד יוסף חי פרשת ויגש סעי' א'.

[2] בא"ח פרשת ויגש סעי' ט'. כה"ח סי' נ"א ס"ק י"א.

[3] שם.

[4] שם.

[5] בא"ח פרשת ויגש סעי' ט'. כה"ח סי' נ"א ס"ק י"א, ועי' שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ד'.

[6] שו"ע סי' נ"א סעי' ד'.

[7] בא"ח פרשת ויגש סעי' י'. כה"ח סי' נ"א ס"ק י"א, כ"א, כ"ב.

[8] בית יוסף סי' ס"ו. שו"ע שם סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק כ"ג.

[9] כה"ח סי' נ"א ס"ק ז'.

[10] כה"ח סי' נ"א ס"ק י"ז.

[11] בא"ח ש"ש פרשת כי תצא סעי' ט"ו.

[12] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ד. כה"ח סי' נ"ג ס"ק י"ג.

[13] מג"א סי' ס"ו ס"ק ה'. כה"ח שם ס"ק ט"ז וסי' נ"א ס"ק כ"ג.

[14] שו"ע סי' ס"ו סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ו', ז'. משנ"ב שם ס"ק י'. כה"ח סי' נ"א ס"ק כ"ד.

[15] משנ"ב סי' נ"א ס"ק י'.

[16] כה"ח סי' נ"א ס"ק כ"ה.

[17] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט"ז. כה"ח סי' נ"א ס"ק כ"ו, כ"ז.

[18] כה"ח סי' נ"ג ס"ק ז' וסי' נ"א ס"ק כ"ח. ועי' משנ"ב סי' נ"א ס"ק ח'. ביאור הלכה שם ד"ה "צריך".

[19] שו"ע סי' נ"ג סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק ז'. עי' פאר הדור סי' קמ"ז.

[20] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ד. בא"ח פרשת ויגש סעי' ט"ז.

[21] בא"ח פרשת ויגש סעי' ט"ו.