הקדיש

הקדיש

א. לשון ארמי – את נוסח הקדיש תיקנו לומר בלשון ארמית כיון שעפ"י הסוד יש לו חשיבות מיוחדת שבעזרתו עולים העולמות, והקליפות מבינות לשון זו, וכשהן שומעות את הקדיש נכנעות ואינן עולות יחד עם הקדושה, ולכן צריך לדקדק ולומר אותו במספר התיבות שבו[1]. ועפ"י הפשט הטעם לנוסח בארמית הוא כדי שכולם יבינו את תוכנו שהוא בלשון הארמית המדוברת (בזמן חז"ל), וגם שהמלאכים לא יבינו ולא יקטרגו, ועוד שע"י אמירתו נזכר הקב"ה בגלות ישראל [2].

ב. מעלת הקדיש – מעלת הקדיש גדולה ואין לך דבר שיכול לסלק את הטומאה ולהעלות את הקדושה כאמירת הקדיש, וכבר נאמר עליו בזוה"ק[3]: "דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא" (שהוא משבר שלשלאות של ברזל[4]).

ג. לרוץ לשמוע – צריך לרוץ כדי לשמוע קדיש כיון שהיא מצווה גדולה מאוד[5].

ד. סדר הקדישים – חז"ל תיקנו לומר את הקדישים בתפילת שחרית במקום שיש בהם צורך לעליית העולמות. המקומות הם:

• קדיש ראשון לפני "הודו" (בין עולם העשיה לעולם היצירה).
• קדיש שני לפני "יוצר" (בין עולם היצירה לעולם הבריאה).
• לפני תפילת העמידה (בין עולם הבריאה לעולם האצילות) לא תיקנו קדיש כדי לסמוך גאולה לתפילה.

לאחר תפילת העמידה השפע יורד מלמעלה למטה ע"י הקדיש כך:

• בין סיום חזרת הש"ץ ולפני "אשרי" אומרים קדיש (מעולם האצילות לעולם הבריאה).
• בין "ברוך אלוקינו שבראנו" ל"שיר של יום" (מעולם הבריאה לעולם היצירה).
• אחרי "שיר של יום" ולפני הקטורת (מעולם היצירה לעולם העשיה).
• לאחר הקטורת ו"תנא דבי אליהו" אומרים קדיש שנקרא "קדיש יתום" וכדלקמן[6].

ה. קדיש לאחר לימוד – עפ"י הסוד לאחר לימוד תורה שבכתב – אומרים קדיש "יהא שלמא", ולאחר לימוד תורה שבע"פ – אומרים קדיש "על ישראל"[7]. ונוהגים לומר אחרי תורה שבכתב[8] "ותשועת צדיקים מה'" וכו', ולאחר תורה שבע"פ[9]: "רבי חנניה בן עקשיא" וכו'[10], ויאמר ברייתא זו בהתלהבות[11].

ו. נכנס בסיום הלימוד – אם נכנס לבית הכנסת כשסיימו ללמוד ורוצים לומר קדיש – יכול היתום לומר איתם קדיש אעפ"י שלא היה איתם בשעת הלימוד (ורצוי שיאמר את הברייתא של "רבי חנניא" וכו'[12]).

ז. עשרה אומרים קדיש – אם עשרה אנשים אמרו יחד תהלים וכולם רוצים לומר קדיש "יהא שלמא" – ישתדלו שלפחות אחד מהם יענה אמן, ואם אי אפשר – יכולים לומר כולם קדיש[13].

ח. קדיש שאינו צריך – כשם שצריך להיזהר מברכה שאינה צריכה, כך צריך להיזהר מקדיש שאינו צריך, אבל מותר לומר קדיש "על ישראל" אחרי תושבע"פ, ללמוד אח"כ תורה שבכתב ולומר קדיש "יהא שלמא" או להיפך, אבל אין לומר פעמיים רצופות קדיש "יהא שלמא" או קדיש "על ישראל" אפילו אם מפסיקים ביניהם בפסוקי תורה, משנה או גמרא[14].

ט. מקומות הכריעה – מי שאומר קדיש צריך לכרוע גופו במקומות אלה: כשמתחיל "יתגדל", כשאומר "יהא שמיה רבא", ובכל מקום שהציבור עונים "אמן" בחמישה האמנים הראשונים[15].

י. דקדוק במילים – צריך לדקדק במילות הקדיש ולכן יזהר לומר "יתגּדל" כשהאות "גימל" דגושה, וכן יאמר "די ברא" שהם ב' תיבות וכן כשעונה "אמן יהא שמיה רבא" וכו' יאמר "מבָרך" בקמץ תחת ה"בית" (ולא בקמץ קטן הנשמע כמו חולם), וכן יאמר "לעָלם" בקמץ תחת ה"עין". וכן יאמר "בריך הוא" ולא "בריכו" דהיינו שתי תיבות. וכשאומר "תִּשבחתא" – ה"תיו" הראשונה היא בחיריק ולא בשורוק[16].

יא. אמירתו בניגון – מותר לומר את הקדיש בניגון, אולם יזהר שלא יהפוך מלעיל למלרע, ולא ינגן במנגינות של שירי גויים המזכירים שירי עגבים או שירי נצרות. ולא יאמרו הקהל עם החזן את מילות הקדיש אבל מותר לנגן איתו את המנגינה אם מאזין לש"ץ[17].

יב. קדיש שתפסו מעומד – אם עומד בתחילת הקדיש – לא ישב עד אחרי חצי הקדיש, דהיינו עד אחר ה"אמן" שלאחר "דאמירן בעלמא", אבל אם היה יושב בתחילת הקדיש – אינו חייב לעמוד. ואם עבר ת"ח או זקן שחייב לקום לפניו מלוא קומתו, ועמד באמצע הקדיש – יישאר עומד עד לאחר חצי הקדיש[18]. אמנם בליל שבת יעמוד בקדיש שלפני "ברכו" שאומרים קודם ברכות ק"ש[19].

יג. עמידה בקדיש – מנהג בני אשכנז לעמוד בשעת אמירת קדיש. ואם הוא ספרדי שמתפלל במניין אשכנזי – יעמוד עם הקהל, ואם יש שם כמה אנשים שאינם עומדים – יכול לשבת[20].

יד. לעבור כנגד האומרו – כשם שאסור לעבור לפני מי שמתפלל, כך אסור לעבור לפני מי שאומר קדיש, ואם יש צורך מותר לעבור לפניו אחרי חצי הקדיש[21].

טו. דיבור בקדיש – אסור לדבר בכל התפילה, ובפרט בעת הקדיש שמעלתו חשובה מאוד[22].

טז. פסוקים באמירתו – יש מי שנוהג לומר פסוקים שונים בשעה שהחזן אומר קדיש, וטוב שלא לאומרם כלל בשום קדיש, כיון שצריך לשמוע את הקדיש בשלמותו מהחזן[23].

יז פסיעות בסיומו – בסיום קדיש "תתקבל" שלאחר חזרת הש"ץ, כשאומר "עושה שלום" יפסע לאחוריו ג' פסיעות כדרך שעושה בסיום תפילת שמונה עשרה, כיון שכל הבקשות שאומר בקדיש הם "כתפילה אריכתא", והקדיש הוא כעיין סיום התפילה (אמנם בקדיש "תתקבל" שלאחר תפילת ערבית אינו פוסע לאחוריו כיון שאין חזרת הש"ץ). אך בשאר הקדישים לא יפסע ג' פסיעות, בין הש"ץ ובין הציבור[24].

יח. נוסח "יהא שלמא" – כשאומר את הקטע של "יהא שלמא" וכו' יש לבקש י"א בקשות: "חיים, ושבע, וישועה, ונחמה, ושזבא, ורפואה, וגאולה, וסליחה, וכפרה, וריווח, והצלה" – וטעמם הוא עפ"י הסוד[25].

יט. מנהג האר"י – האר"י הקדוש היה אומר את הקדיש בנוסח בני עדות המזרח[26].

כ. להוציא ידי חובה – האומר קדיש צריך לכוון להוציא את הציבור ידי חובה כיון שהקדיש נתקן לצורך תפילת הציבור שמתפללים בעשרה, ולכן גם באמירת קדיש צריך שיהיו עשרה[27].

כא. אמירתו ע"י קטן – חמישה קדישים בתפילה הם חובה: לפני "הודו", לפני "יוצר", אחרי נפילת אפים, לפני "תפילה לדוד", ולפני "פיטום הקטורת", ומכיון שהם חובה – אין קטן יכול לאומרם לבדו אלא צריך לאומרם יחד עם גדול כדי שיוכל להוציא את הציבור ידי חובתם. וכן הוא הדין ב"ברכו"[28]. אמנם קדיש דיתמי (דהיינו הקדיש שקודם "עלינו לשבח" בתפילת שחרית) – יכול קטן לאומרו לבדו[29].

כב. קדיש בעשרה – אם היו עשרה אנשים בקטעים שאומרים קודם הקדישים ("קרבנות", "שירת הים", "אשרי" בתפילת מנחה וכו'), ונשארו עשרה כשהגיעו לקדיש – חייבים לאומרו. ואם לא נשארו עשרה – לא יאמרו קדיש, אעפ"י שקדיש זה הוא חובה[30].

כג. כשאחד מאריך בתפילתו – אם אחד מהמתפללים מאריך בתפילת י"ח, טוב שהאחרים ימתינו לו מלומר קדיש, כדי שגם הוא יוכל לענות עימהם, ואפילו אם יש עשרה בלעדיו. ואם מאריך יותר מדי ויש בזה טורח ציבור – אין חייבים להמתין לו, אפילו שאין עשרה בלעדיו[31].

כד. קדיש על קבר – כשם שאסור לקרוא ק"ש כשנמצא בתוך ארבע אמות מקבר, כך אסור לומר קדיש שם משום שיש בזה "לועג לרש חרף עשהו"[32], אבל אם הולך לקברי קרוביו או לקברי צדיקים ואומר פסוקים למנוחת המת, ואח"כ אומר קדיש לעילוי נשמתו – יכולים ללמוד ולומר קדיש על הקבר, כיון שדבר זה הוא לכבוד הנפטר[33].

כה. קדיש לאחר הספד – במקום שנוהגים להספיד בבית הכנסת לחכם שנפטר, נוהגים שלא ללבוש טלית אפילו במרחק גדול יותר מארבע אמות ממנו, אבל אומרים קדיש לאחר שהספידו ואפילו בד' אמותיו, כיון שהוא למנוחת הנפטר[34].

[1] בא"ח פרשת ויחי סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' א'.

[2] ברכות ג' ע"א תוס' ד"ה "ועונין". בית יוסף סי' נ"ו. כה"ח שם ס"ק י"א.

[3] זוהר פרשת תרומה דף ק"ו ע"א.

[4] בא"ח פרשת ויחי סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' א'. כה"ח סי' נ"ו ס"ק י"ב.

[5] שו"ע סי' נ"ו סעי' א'.

[6] בא"ח פרשת ויחי סעי' א'. כה"ח סי' מ"ח ס"ק א' בסופו ד"ה "ודע".

[7] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י"ד. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ג'.

[8] תהלים ל"ז, ל"ט -מ'.

[9] מכות פ"ג משנה ט"ז.

[10] כה"ח סי' נ"ה ס"ק ד'.

[11] כה"ח סי' נ"ה ס"ק ג'.

[12] משנ"ב סי' נ"ד ס"ק ט'.

[13] בא"ח פרשת ויחי סעי' ט"ז. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ד.

[14] בא"ח פרשת ויחי סעי' ט'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ח'. קשר גודל סי' ח' סעי' ט'.

[15] שו"ע סי' נ"ו סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ל"ה. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ז'.

[16] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. כה"ח סי' מ"ח ס"ק א'. שו"ת רב פעלים ח"ג סי' ג'.

[17] מעשה רוקח על הרמב"ם הלכות תפילה פרק ח'. ברכי יוסף סי' תק"ס. כה"ח סי' נ"ו ס"ק ט"ז, טו"ב.

[18] שו"ע סי' נ"ו סעי' א'. כה"ח שם ס"ק כ', כ"א. בא"ח פרשת ויחי סעי' ח', ועי' שו"ע יו"ד סי' רמ"ד.

[19] בא"ח ש"ש פרשת וירא סעי' ג'.

[20] אחרונים.

[21] בא"ח פרשת ויחי סעי' י'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ט'.

[22] מאמ"ר סי' נ"ו אות א'. כה"ח שם ס"ק א', ב'.

[23] שו"ע סי' נ"ו סעי' א' ברמ"א. כה"ח שם ס"ק כ"ח. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י'.

[24] שו"ע סי' נ"ו סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ל"ו. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ז'.

[25] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' א'.

[26] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ד' עפ"י שער הכוונות דרושי הקדיש.

[27] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ד. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ו'. אחרונים.

[28] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ב. כה"ח סי' נ"ה ס"ק י"ט, כ'.

[29] שלמי ציבור קפ"ח. בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ב.

[30] בא"ח פרשת ויחי סעי' ד'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק מ'.

[31] שו"ע סי' נ"ה סעי' ז'. וסי' קכ"ד סעי' ג' ולחונים עליו.

[32] משלי י"ז, ה'.

[33] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' כ"ה.

[34] שם.