"ויברך דוד"

פב. עמידה בו – באמירת "ויברך דוד" יעמוד עד שיגיע למילים: "אשר בחרת באברם"[1].

פג. לא ישתחווה – כשמגיע לתיבות: "מודים אנחנו לך" וכן ל"וכל קומה לפניך תשתחווה" לא ישתחווה[2].

פד. נתינת צדקה באמירתו – כשאומר תיבות: "ואתה מושל בכל" יתן ג' מטבעות לצדקה, ויעשה זאת בב' פעמים דהיינו: בתחילה ייתן שתי מטבעות ואח"כ את המטבע השלישית, ויש בזה טעם עפ"י הסוד. ואם אין עני לפניו יכול להפריש את המטבעות לצדקה כסדר הנ"ל, וייתן אותם לכיס מיוחד לצדקה, וכשיראה עני – יתנם לו[3].

פה. יש נוהגים להוסיף ולתת שלוש פרוטות גם כשמגיעים לתיבות: "כי כל בשמים ובארץ", והנוהגים כן – תבוא עליהם ברכה[4].

פו. סדר נתינת הצדקה – הצדקה המעולה היא שייתן את המטבעות ביד ימינו לידי הגבאי שימסרנו לעני. ואם בא עני לביתו – ייתן לאחד מבני ביתו שייתן לעני. וכשנותן הצדקה – יעמוד. ובדברים אלו יש רמזים גדולים עפ"י הסוד[5].

פז. במשך היום אם נותן צדקה לעני, ישתדל לתת באופן זה: יכוון במצוות הצדקה שיהיה בה יחוד שם הוי"ה ברוך הוא כך – הפרוטה שבידו כנגד אות "יוד", כף ידו עם חמש אצבעותיו כנגד אות "הא", זרועו כנגד אות "ואו" וכף היד ואצבעות הגבאי או העני כנגד אות "הא" אחרונה שבשם – והרי נשלם שם הוי"ה ברוך הוא (ולכן יזהר ויזדרז להושיט ידו לעני קודם שהעני יפשוט את ידו), ועניין זה נרמז בפסוק[6]: "ויקחו לי תרומה", ופרש שם רש"י[7]: "לי – לשמי", דהיינו לשם הוי"ה ב"ה, וכן נרמז בפסוק[8]: "כפה פרסה לעני וידיה שילחה לאביון"[9].

פח. נתינה בשבת ויו"ט – בשבת ויו"ט יכול לקיים מצות צדקה ע"י שייקח מערב שבת שתי מטבעות ויעטוף אותם בנייר ויסמנם, וייקח עוד מטבע אחת ויעטפה בנייר אחר ויסמנה, ויניח שתי ניירות אלו בביתו רחוקים זה מזה, וכשאומר בשבת או ביו"ט מזמור "ויברך דוד" ומגיע לתיבות: "ואתה מושל בכל", יכוון במחשבתו במילת "בכל" לתת צדקה – קודם את שתי המטבעות שהכין, ואח"כ את המטבע האחת, ולמחר (לאחר השבת והיו"ט) יתנם לצדקה. ולא יכוון את הכוונות הנוספות עפ"י הסוד בשבת[10].

[1] שו"ע סי' נ"א סעי' ז'. כה"ח שם ס"ק מ"ג.

[2] שו"ע סי' נ"א סעי' ז'.

[3] בא"ח פרשת ויגש סעי' י"ג. עוד יוסף חי פרשת ויגש סעי' י"ב עפ"י האר"י ז"ל. כה"ח סי' נ"א ס"ק מ"ד.

[4] בא"ח פרשת ויגש סעי' י"ג.

[5] שם.

[6] שמות כ"ה, ב'.

[7] רש"י ד"ה "ויקחו לי תרומה".

[8] משלי ל"א, כ'.

[9] בא"ח פרשת ויגש סעי' י"ג.

[10] עוד יוסף חי פרשת ויגש סעי' י"ב.

דילוג לתוכן