זמירות לפני ״ברוך שאמר״

זמירות לפני "ברוך שאמר"

לט. סמיכת "הודו" לקורבנות – טוב לסמוך מזמור "הודו" לקרבנות, כיון שהיו אומרים אותו בשעת הקרבת קרבן התמיד בבית המקדש בבוקר ובבין הערביים, וצריך לסמוך גם את מזמור "הודו" לזמירות, ולכן מי שמוכרח להפסיק בין קרבנות לזמירות, יאמר אחרי הקרבנות מ"הודו" עד "ה' מלך", וכשרוצה להמשיך יתחיל מ"הודו" וימשיך בזמירות[1].

לט. הקדמת הודו או ברוך שאמר – מנהג בני אשכנז הוא לומר "הודו" לאחר "ברוך שאמר", ומנהג הספרדים לאומרו לפניו, ולשניהם יש טעם עפ"י הסוד. ומנהג האר"י היה כמנהג הספרדים וכן נוהגים חלק מקהילות האשכנזים[2].

מ. כפילת פסוק "הודו" – לא יכפול פסוק: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" שבסוף מזמור "הודו", כי בפסוקי "הודו" יש כוונות עפ"י הסוד במספר הפסוקים והמילים. אמנם אם חוזר וקורא מפני שלא כיון בו – אין לחוש[3].

מא. דקדוק באמירה – במזמור "הודו" צריך להפסיק בין תיבת "כי" לבין תיבות "כּל אלהי העמים אלילים", ולכן האות כף של "כּל" דגושה. וכן יפסיק בין תיבת "אלילים" לבין תיבות "וה' שמים עשה" (שלא ישמע ח"ו כ"אלילים וה'")[4].

מב. "א-ל נקמות" – כשאומר "א -ל נקמות ה'" יכוון לבקש מהקב"ה שינקום את דמם של עשרה הרוגי מלכות. ועוד יש במזמור זה טעמים עפ"י הסוד[5].

מג. "ארוממך ה'" – כשאומר מזמור: "ארוממך ה' כי דליתני"[6] לא יתחיל בפסוק: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" אלא מ"ארוממך ה'" וכו'. וכן יש לנהוג גם בחנוכה (ועיין לקמן פרק??? סעי' ??? – שאומרים אותו בשלמותו לאחר "שיר של יום")[7].

[1] בא"ח פרשת מקץ סעי' י"א. כה"ח סי' נ' ס"ק ז'.

[2] בא"ח פרשת מקץ סעי' י"א. עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ט"ז.

[3] בא"ח פרשת מקץ סעי' י"א. עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' י"ג.

[4] שו"ע סי' נ"א סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ל'. אהלי יעקב ר"ה עמ' ע"ז.

[5] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' י"ד. כה"ח סי' נ' ס"ק ז'.

[6] תהלים ל'.

[7] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' ט"ו. כה"ח סי' נ' ס"ק ז'. חקרי לב סי' ל"ב.