צניעות

צניעות 

ז. צנעה – כשמתפנה יסגור את דלת בית הכסא אפילו אם מתפנה בלילה משום צניעות, כי יש אומרים שצניעות היא מדאורייתא, ויש אומרים שצניעות היא אזהרת חז"ל והיא מידה טובה שנשתבחו בה ישראל – לכן יזהר בזה מאוד[1], ולא יאמר אדם: "אני נמצא בחדרי חדרים מי רואני", אלא יהיה צנוע בכל מעשיו ואפילו בלילה[2]. ומלבד הטעם שחייב האדם להיות צנוע יש טעם עפ"י הסוד, שע"י הצניעות מכניע האדם רוחות רעות וניצול מן המזיקים[3] ואין רוח רעה ומיתה שולטים בו[4].

ח. כשיש ריח רע – אם יש בבית הכסא ריח רע, יכול לפתוח מעט את הדלת, אם הוא בחשיכה ואין איש רואהו[5].

ט. צניעות בהורדת הבגדים – אמרו חז"ל שלא יגלה אדם את עצמו עד שישב, וגם כשישב לא יגלה אלא רק טפח מאחוריו וטפחיים מלפניו, אבל בזמננו שהלבוש שונה יכול לגלות לפי הצורך, ומיד כשיוריד בגדיו יעשה צרכיו[6].

י. לאחר שגמר צרכיו ישתדל לכסות עצמו קודם שיעמוד[7].

יא. מקום מטונף – אם המקום מלוכלך יכול לגלות יותר, לפי הצורך, ואם יש חשש טינוף יש להקל בגילוי, אם לבית הכסא יש מחיצות ודלת סגורה[8].

יב. מקרים מיוחדים בהליכה לבית הכסא – לא ילכו שניים יחד לבית כסא, בין אנשים בין נשים, ואפילו קטנים שאינם יודעים לעשות רע. אך אם הקטן מפחד מותר לפתוח את הדלת או להניח יד על ראשו[9].

יג. בפני תינוק – אסור לאישה לעשות צרכיה לפני תינוק יונק וכל שכן לפני גדולים קצת, אך אם פונה לצד – מותר לפני תינוק יונק[10].

יד. במקום פתוח – כשנפנה בשדה פתוח במקום מגולה, יתרחק כשיעור שלא יראה חברו את פירועו ויפנה, ואפילו אם רואה את גופו. ואם נפנה מאחרי גדר אין צריך להתרחק כל כך. ואם שומע חברו קול "עיטושו של מטה" אין בזה איסור משום צניעות אם חבירו אינו מקפיד בכך, וכן הוא הדין בבתי שימוש ציבוריים[11].

טו. כל האיסורים דלעיל הם בצרכים גדולים, אבל להטיל מים מותר אפילו בפני רבים ואפילו ביום, כיון שיש בדבר סכנת עקרות. ולכן לא ימתין אם צריך לכך, ומכל מקום ילך לצד ויפנה. ואם יכול להתפנות במקום צנוע בלי להתעכב הרבה – עדיף[12].

טז. זהירות בהטלת מי רגליים – לא ישתין מעומד מפני הניצוצות אלא אם הוא על עפר תיחוח שסופג המים או הוא ממקום גבוה לנמוך. ואם משתין מיושב אפילו שלא גבוה או אינו עפר תיחוח – מותר, כיון שאין חשש לניצוצות (ובתי כסא בימינו מותר כיון שזהו מקום גבוה למקום נמוך[13]).

יז. זהירות בבית הכסא – לא יישב בחוזק ובמהרה ולא ידחוק עצמו, אלא יישב בנחת. ולא ימהר לצאת אלא ימתין עד שירגיש שאין צריך עוד לנקביו[14].

יח. כיוון – במקום שאינו מוקף מחיצות, יתפנה בין צד צפון לצד דרום ולא בין מזרח למערב (וכיוונים אלו הם לפי רוחות העולם). ובמקום שיש מחיצות, אפילו אינן גבוהות עשרה, אך מכסות את פירועו – מותר להתפנות אפילו בין מזרח למערב[15].

יט. מקום עם מחיצות – חצר גדולה שיש בה מחיצות, ואפילו רק מחיצה אחת בצד מערב – יכול להתפנות סמוך למחיצה כשאחוריו למערב. ואם המחיצה בצד מזרח – יכול להתפנות בסמוך לה כשאחוריו למזרח. וכל זה הוא בצרכים גדולים, אך להטיל מים מותר לכל צד[16].

כ. טוב שגם במקום שיש בו ארבע מחיצות או רק מחיצה אחת יתפנה בין צפון לדרום. ויש נוהגים להשתדל לבנות את בית השימוש שיהיה בין צפון לדרום. אך דברים אלו אינם מעכבים[17].

[1] בא"ח פרשת ויצא סעי' ד'.

[2] שו"ע סי' ב' סעי' ב'.

[3] בא"ח פרשת ויצא סעי' ד'. ברכות ס"ב ע"א.

[4] כה"ח סי' ג' ס"ק ב'.

[5] בא"ח פרשת ויצא סעי' ד'. כה"ח סי' ג' ס"ק ז'.

[6] שו"ע סי' ג' סעי' ד'. בא"ח פרשת ויצא סעי' ה'. אחרונים.

[7] כה"ח סי' ג' ס"ק י'.

[8] בא"ח פרשת ויצא סעי' ה'. חסד לאלפים סי' ג'.

[9] שו"ע סי' ג' סעי' ב'. ברכות ס"ב ע"א. שו"ע רבינו זלמן סי' ג'. בא"ח פרשת ויצא סעי' ו'.

[10] בא"ח פרשת ויצא סעי' ו' עפ"י בכורות מ"ד ע"ב. כה"ח סי' ג' ס"ק ל"ו. משנ"ב שם ס"ק כ"ב.

[11] שו"ע סי' ג' סעי' ח'. כה"ח שם ס"ק י"ז, י"ח. בא"ח פרשת ויצא סעי' ז'.

[12] בא"ח פרשת ויצא סעי' ח'. כה"ח סי' ג' ס"ק ל"ו. משנ"ב שם ס"ק כ"ב. ועיין לעיל סעיף א'.

[13] כה"ח סי' ג' ס"ק ל"ז, ל"ח.

[14] כה"ח סי' ג' ס"ק י"ט.

[15] שו"ע סי' ג' סעי' ה'. משנ"ב שם ס"ק ח' בשם הפרמ"ג. בא"ח פרשת ויצא סעי' ט'.

[16] שו"ע סי' ג' סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ט"ו. משנ"ב שם ס"ק ח'. בא"ח פרשת ויצא סעי' ט'.

[17] בא"ח פרשת ויצא סעי' ט'. כה"ח סי' ג' ס"ק ט"ו. שו"ע רבינו זלמן שם סעי' ז'. פרי מגדים שם ס"ק ה'.