לבישת הבגדים והנהגת האדם בלבוש
לבישת הבגדים והנהגת האדם בלבוש א. עמידה לפני ה' – "שיויתי ה' לנגדי תמיד"[1] הוא כלל גדול בתורה, ועניינו הוא שלא יסיח אדם דעתו מפחד ה' ומהדר גאונו, ושישים אל ליבו תמיד שהוא יתברך "מלא כל הארץ כבודו"[2]. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבותיו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא […]
נטילה וברכה
נטילה וברכה לה. הברכה – הנכנס לבית הכסא ועשה צרכיו בין גדולים ובין קטנים – צריך לברך ברכת "אשר יצר" שתקנוה אנשי כנסת הגדולה[1]. וחיובה של ברכה זו הוא בין לאנשים ובין לנשים[2]. ויזהרו שלא לדלג אפילו מילה אחת כיון שרבו סודותיה, ויש בה מ"ה תיבות כמניין "אדם". ולכן ישתדלו ללמוד אותה בעל פה היטב[3]. […]
דיבור והרהור בבית הכסא
דיבור והרהור בבית הכסא כו. איסור דיבור בבית הכסא – יזהר שלא ידבר בבית הכסא אפילו דיבור של חול ואפילו תיבה אחת, אבל לנחור – מותר[1]. ואם יש הכרח וצורך גדול – מותר לדבר כל עוד שלא ניפנה, אך מעת שניפנה לא ישיח כלל[2]. כז. הרהור בבית הכסא – אסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא, […]
קינוח
קינוח כא. הקפדה בקינוח – צריך להקפיד לקנח את עצמו היטב, כיון שצואה שנמצאת ב"פי הטבעת" מעכבת את התפילה, ויש אומרים שצריך לחזור ולהתפלל. ולא יקנח בדבר קשה או בנייר קשה או עבה כיון שזה מזיק לאדם, אלא יקנח בדבר רך. ויקנח היטב שלא יישאר אפילו כל שהוא. ועיקר הרחיצה היא במים ויש להיזהר בזה […]
צניעות
צניעות ז. צנעה – כשמתפנה יסגור את דלת בית הכסא אפילו אם מתפנה בלילה משום צניעות, כי יש אומרים שצניעות היא מדאורייתא, ויש אומרים שצניעות היא אזהרת חז"ל והיא מידה טובה שנשתבחו בה ישראל – לכן יזהר בזה מאוד[1], ולא יאמר אדם: "אני נמצא בחדרי חדרים מי רואני", אלא יהיה צנוע בכל מעשיו ואפילו בלילה[2]. […]
דברים הנאמרים לפני הכניסה לבית הכסא
דברים הנאמרים לפני הכניסה לבית הכסא ה. אמירת "התכבדו מכובדים" – חסידים הראשונים קודם שהיו נכנסים לבית הכסא היו אומרים: "התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכם של בני אדם". ובימינו לא נהגו לאומרו מפני שאין בדורותינו חסידים כל כך, ואם אדם יאמר כך הרי זה […]
החיוב להתפנות
החיוב להתפנות א. החיוב – יזהר אדם לא להשהות נקביו, בין גדולים ובין קטנים, ואם משהה עובר משום "בל תשקצו"[1], ובקטנים יש גם חשש לסכנת עקרות[2]. ואם באמצע לימודו נזקק לעשות צרכיו, ורוצה לגמור את לימודו ואח"כ להתפנות לנקביו – עושה שטות גדולה, והרי זו מצווה הבאה בעבירה, כיון שאסור ללמוד תורה באותה עת. ומי […]
