החיוב להתפנות

החיוב להתפנות

א. החיוב – יזהר אדם לא להשהות נקביו, בין גדולים ובין קטנים, ואם משהה עובר משום "בל תשקצו"[1], ובקטנים יש גם חשש לסכנת עקרות[2]. ואם באמצע לימודו נזקק לעשות צרכיו, ורוצה לגמור את לימודו ואח"כ להתפנות לנקביו – עושה שטות גדולה, והרי זו מצווה הבאה בעבירה, כיון שאסור ללמוד תורה באותה עת. ומי שמשהה את נקביו, מונע מעצמו טהרת המחשבה[3], ולכן בכל עת שמרגיש שצריך לעשות צרכיו לא ישהה, אלא ינקה גופו מיד בלי איחור ועיכוב כלל, ובזה יועיל לגוף ולנשמה. ואף על פי שיש מי שאומר שאיסור זה הוא רק מדרבנן ואפשר לדחותו מפני כבוד הבריות[4], יקפיד לטהר עצמו ויתפנה[5].

ב. שיעור זמן האיסור בשהייה בנקביו – בשיעור הזמן שעובר עליו משום "בל תשקצו":

• יש אומרים שאם הוא זמן שיכול להעמיד את עצמו כשיעור הילוך פרסה, שהוא ד' מילין, דהיינו 72 דקות – אין בזה "בל תשקצו" או סכנה.
• יש אומרים שאפילו אם לא יכול להחזיק עצמו כשיעור זה אך כוח המחזיק יכול להיות גובר על הכוח הדוחה את הגדולים או הקטנים, דהיינו שכדי לפנות נקביו צריך לדחוק עצמו – אין בזה משום "בל תשקצו", כיון שהוא ב"שב ואל תעשה", אבל אם אינו צריך לדחוק עצמו כדי להוציא גדולים או קטנים – עובר על "בל תשקצו"[6].
• בהפחה אין איסור אם אדם משהה את עצמו, ובפרט אם הוא נמצא במקום שיש אחרים – צריך להתאפק[7].

ג. ניקיון לפני תפילה וברכות – יזהר לעשות צרכיו קודם שמתפלל וקודם שמברך לאכילה ולשתייה שלא יהיה מתפלל לפני קונו ובקרביו יש טינופים[8].

ד. ניקיון מנעליו – אם הלך במקום מטונף – יזהר שלא תידבק צואה במנעליו[9].

[1] ע"פ ויקרא י"א, מ"ג.

[2] שו"ע סי' ג' סעי' י"ז. בא"ח פרשת ויצא סעי' א'.

[3] כה"ח סי' ג' ס"ק מ"ח.

[4] פרי מגדים משב"ז ס"ק י"ג. שערי תשובה ס"ק ט"ז. כה"ח סי' ג' ס"ק מ"ז.

[5] ראה כה"ח שם ס"ק מ"ח.

[6] בא"ח פרשת ויצא סעי' ג'. כה"ח סי' ג' ס"ק נ'.

[7] שערי תשובה סי' ג' ס"ק ט"ז. משנ"ב שם ס"ק ל"א. אחרונים.

[8] כה"ח סי' ג' ס"ק נ"א.

[9] כה"ח סי' ג' ס"ק נ"ב.