החייבים בנטילה

החייבים בנטילה

יז. הזמן בו ישן – אם ישן בתחילת הלילה וקם קודם חצות – נוטל ידיו ומברך.

• אם ישן לאחר חצות אך קודם שישן אמר ברכות השחר ולמד תורה – כשיקום בבוקר ייטול ידיו כרגיל אך לא יברך.
• אם לא ברך ברכות השחר ורק עסק בתורה – ספק אם צריך לברך, ומנהג העולם לברך, ולכן יברך, כיון שבמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל[1].

יח. קם בלילה ובדעתו לחזור לישון – אם קם בלילה, להטיל מים או לשתות, ובדעתו לחזור ולישון – ייטול ידיו ולא יברך "על נטילת ידיים", אלא רק ברכת "אשר יצר" או "שהכל" ו"בורא נפשות רבות", וכשיקום בבוקר יחזור וייטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים"[2].

יט. הניעור בלילה – אם היה ניעור כל הלילה – ייטול ידיו בבוקר לאחר עמוד השחר ולא יברך. ויש מחמירים וסוברים שאפילו אם ישן וקם קודם עמוד השחר ונטל ידיו וברך "על נטילת ידיים" – חייב ליטול ידיו שנית כשיעלה עמוד השחר ולא יברך על נטילה זו, וטוב להיזהר בזה[3]. ואם הוא בימי הסליחות – אינו צריך ליטול שנית כיון שזכות אמירתם מגינה עליו.

כ. ישן ביום – אם ישן ביום שנת קבע יותר מחצי שעה[4] – ייטול ידיו ג' פעמים לסירוגין אך לא יברך, ומכיון שאין במים אלו רוח רעה אין צריך ליטול לתוך כלי אם אין כלי לפניו, ויכול לשפכם על גבי קרקע[5].

כא. יד חבושה – אם ידו האחת חבושה בתחבושת או גבס ואינו יכול לשפוך עליה מים – ייטול את ידו הבריאה ויברך "על נטילת ידיים" – בלשון רבים[6].

כב. נטילה לקטנים – טוב שתיזהר כל אם ליטול את ידי ילדיה הקטנים אפילו הם יונקי שדיים, כיון שהם נוגעים במאכלים ויכולים להשרות על המאכלים רוח טומאה, וכדי לחנכם במצוות. ויש בזה סגולה טובה שיגדלו בקדושה ובטהרה[7].

כג. ישן עם כפפות – אעפ"י שישן בלילה עם כפפות על ידיו – חייב בנטילת ידיים בברכה[8].

כד. החייבים בנטילה לסירוגין – אלו הם הצריכים ליטול ידיהם ג' פעמים לסירוגין: הקם משנתו, הנכנס לבית הכסא אע"פ שלא עשה צרכיו, המשמש מיטתו, המשמשת מיטתה, ההולך בבית הקברות, ההולך בתוך ארבע אמות של מת וכל שכן הנוגע במת עצמו[9].

כה. כל המקרים הנזכרים לעיל, חוץ מהקם משנתו, אינם צריכים לברך "על נטילת ידיים" ואינם נוהגים בחומרות של איסור הליכת ארבע אמות בלא הנטילה, ונטילה לתוך כלי ומתוך כלי, אך בכל המקרים צריכים המים להיות בשיעור רביעית[10].

כו. הנטילה לאחר לוויה – יש מי שאומר שאם היה בהלוויה, למרות שלא היה בתוך ד' אמות של המת – ייטול ידיו כדי שיזכור יום המיתה[11].

כז. מנהגים ביציאה מבית הקברות – המנהג הוא שלא לנגב את הידיים בנטילה כשחוזר מבית הקברות או מלווית המת אלא מניחן שיתייבשו באוויר והטעם הוא כדי שלא יסיח דעתו מהמת. ואם היה בחורף וקר לו או שיש לו פצעים ומצטער – מותר לנגבן[12].

כח. נוהגים שכשחוזרים מבית הקברות לא להיכנס לבית לפני שייטלו את ידיהם, ומנהג אבותינו תורה. ואותם הנוטלים בכלי נזהרים שלא לקחת את כלי הנטילה מיד הנוטל אלא מעל גבי הקרקע[13].

כט. החייבים בנטילה פעם אחת – אלו הם הצריכים נטילה פעם אחת משום נדנוד רוח רעה: היוצא מבית המרחץ, הנוטל ציפורניו ואפילו מקצתם, מי שהכניס את ידיו בלבד לבית הכסא, המתגלח והמסתפר. ונטילה זו אינה צריכה להיות בכלי. ומי שמחמיר ליטול במקרים הנ"ל ג' פעמים – תבוא עליו ברכה, ובמיוחד אם ציפורניו היו עודפות על הבשר[14].

ל. החייבים ברחיצת הידיים – ואלו דברים הצריכים רחיצה משום נקיות ולכן די בנטילה פעם אחת: החולץ נעליו בידיו, הנוגע בידיו בנעלים שנעלו אותם לפחות פעם אחת ואפילו אינן עשויות מעור, הנוגע במקומות הרגילים להיות מכוסים בגופו, הנוגע ברגליו אע"פ שהן רחוצות[15], החופף ראשו, הנוגע בכינה וכד', והמפלה כליו ואפילו לא מצא בהם כינה ומי שחיכך בתוך שערות שבראשו[16], וכן אם נגע בצמיג של רכב שנסעו איתו בכביש[17]. ומספיק שייטול רק את ידו האחת שנגעה במקומות אלה[18] אך ייטול את כל ידו ולא רק במקום שנגע בו, ואם נוטל את שתי ידיו – תבוא עליו ברכה[19].

לא. חכך בזקנו – אם חכך בזקנו – אינו צריך ליטול כיון שאין כינים מצויות שם, וגם מקום זה רגיל להיות מגולה[20].

לב. נגיעה במקומות המגולים – הנוגע במקומות המגולים בגופו כגון: בעורפו, בצווארו, בפניו או בזרועותיו כשלובש שרוול קצר – אין צריך נטילה, וכן הנוגע בזרוע שמאל עד שני שלישי הפרק העליון ואע"פ שהיא מכוסה בדרך כלל, כיון שבה מניחים תפילין (ומקום זה מגולה)[21].

לג. נגיעה בגוי או ישראל מומר – הנוגע בגוי או בישראל מומר צריך ליטול ידיו[22].

לד. נגיעה בבעל חיים – נחלקו האחרונים אם הנוגע בבעל חיים טמא צריך נטילה, ולכן היכא דאפשר – ייטול[23].

לה. מי שלא נטל – מי שעשה אחד מכל הנ"ל ולא נטל ידיו, אם הוא תלמיד חכם – משכח תלמודו, ובאינו תלמיד חכם – יוצא מדעתו, ולכן יקפיד מאוד בנטילה[24].

לו. מקיז דם – מי שהקיזו ממנו דם לצורך בדיקה וכדו' – ראוי שייטול את ידיו[25].

לז. זהירות בניקיון ידיו – יזהר בעת התפילה, האכילה ובשעה שעוסק בלימוד שלא יגע בידיו במקומות המכוסים שבגופו, ולא יחכך בראשו במקום המכוסה, ולא יגע בשוק וירך אפילו אם רגיל שלא לכסותם, ולא יכניס ידו לתוך אוזנו או חוטמו, ואם נגע – חייב ליטול את ידו שנגע בה ולא יברך, ואח"כ ימשיך להתפלל או לאכול[26].

לח. גוי שלא נטל – לא מטמא, שאין הטומאה שורה אלא במקום שקדושה יוצאת[27].

[1] בא"ח פרשת תולדות סעי' י"ג. אחרונים. כה"ח סי' ד' ס"ק מ"ח, נ"ב, נ"ג.

[2] כה"ח סי' ד' ס"ק נ"ב בשם הרי"ח הטוב זצ"ל.

[3] שו"ע סי' ד' סעי' י"ג. כה"ח שם ס"ק מ"ז.

[4] כה"ח סי' ד' ס"ק נ"ה.

[5] בא"ח פרשת תולדות סעי' י"ג.

[6] זבחי צדק ח"ב סי' י"ג. שו"ת רב פעלים ח"א סי' ח'. אחרונים עפ"י שו"ע סי' קס"ב סעי' י'.

[7] בא"ח פרשת תולדות סעי' י'. כה"ח סי' ד' ס"ק כ"ב.

[8] עיין לעיל סעי' א'.

[9] שו"ע סי' ד' סעי' י"ח. כה"ח שם ס"ק ס"א. בא"ח פרשת תולדות סעי' ט"ז.

[10] בא"ח פרשת תולדות  סעי' ט"ז. כה"ח סי' ד' ס"ק ס"א, ס"ג.

[11] אחרונים. כה"ח סי' ד' ס"ק ע"ז.

[12] בא"ח פרשת תולדות סעי' ט"ז. כה"ח סי' ד' ס"ק ע"ח.

[13] שו"ע יו"ד סי' שע"ו.  כה"ח סי' ד' ס"ק ע"ט.

[14] בא"ח פרשת תולדות סעי' י"ז. כה"ח סי' ד' ס"ק ס"א,ס"ח, צ"ב.

[15] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ד'.

[16] בא"ח פרשת תולדות סעי' י"ז. כה"ח סי' ד' ס"ק ע"ד.

[17] אחרונים.

[18] כה"ח סי' ד' ס"ק פ"ו.

[19] שו"ת תורה לשמה סי' י"ד.

[20] כה"ח סי' ד' ס"ק ע"ה.

[21] בא"ח פרשת תולדות סעי' י"ז. כה"ח סי' ד' ס"ק צ"ט.

[22] כה"ח סי' ד' ס"ק פ"א.

[23] כה"ח סי' ד' ס"ק פ"א.

[24] שו"ע סי' ד' סעי' י"ח, ועי' כה"ח שם ס"ק פ"ט.

[25] כה"ח סי' ד' ס"ק צ"א.

[26] שו"ע סי' ד' סעי' כ"א. כה"ח שם ס"ק צ"ד, צ"ז ועוד.

[27] עוד יוסף חי פרשת תולדות סעי' ו'. כה"ח סי' ד' ס"ק כ"ג.