מאכלי "קלי הבישול"
צב מאכלים המתבשלים ונתקנים לאכילה בקלות, דינם חמור יותר מדין מאכלים רגילים, והם מכונים – "קלי הבישול".
דין "קלי הבישול"
צג אסור לשרות מאכל מ"קלי הבישול" אפילו ב"כלי שני" כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו", וכן אסור לערות עליהם מ"כלי שני" כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו".
צד המשרה מאכל מ"קלי הבישול" במים חמים כשיעור "יד סולדת בו" ב"כלי שני", וכן המערה עליהם מים חמים כשיעור "יד סולדת בו" מ"כלי שני" – חייב מדאורייתא משום "בישול" והמאכל נאסר באכילה.
צה יש אחרונים שכתבו שיש איסור מבשל בנתינת "קלי בישול" אף בכלי שלישי כשרואים אנו שהמאכלים מתבשלים שם, אך יש המתירים בכלי שלישי, ולמעשה ב"קלי הבישול" אסור גם בכלי שלישי כל עוד יד סולדת בהם.
דוגמאות למאכלים מ"קלי הבישול"
צו דגים מלוחים – דגים מלוחים מאוד שאי אפשר לאכלם מחמת מלחם ללא הדחה במים חמים, הדחתם במים חמים שהיד סולדת בהם, זו הכנתם לאכילה וזה הוא בישולם. ועל כן אסור להדיחם במים חמים בשבת.
צז עלי תה – אסור לשרות עלי תה או שקיות תה וכדו' במים חמים כשיעור "יד סולדת בו" אפילו ב"כלי שני", וכן אסור לערות עליהם מים רותחים כשיעור "יד סולדת בו" אפילו מ"כלי שני", וכן יש להחמיר שלא ליתנה בכלי שלישי שהיד סולדת. [וראה בפרק נ"ג, בישול אחר בישול, סעיפים ס'-ע"א בדינים אלו].
צח ביצה "חיה" – אסור לשרותה במים חמים כשיעור "יד סולדת בו" אפילו ב"כלי שני", וכן אסור לערות עליה מים רותחים כשיעור "יד סולדת בו" אפילו מ"כלי שני" או שלישי כל עוד היד סולדת בו.
צט קינמון – הנו מ"קלי הבישול", בין שהוא טחון ובין שאינו טחון. ולכן, אסור לתת קינמון בכוס תה חם כשיעור "יד סולדת בו" [אמנם כאשר אין התה חם כשיעור "יד סולדת בו" – מותר. וסימן לבישול הקינמון: הוא כל עוד הקינמון נותן טעם במים – הרי הוא מתבשל בהם].
ק עלי נענע – אסור לתת עלי נענע בכוס תה חם כשיעור "יד סולדת בו" בשבת, מכיון שהם מתבשלים בחום התה [אפילו בכלי שלישי].
קא פלח לימון – אסור לתת פלח לימון בכוס תה חם כשיעור "יד סולדת בו", מכיון שהוא מתבשל בחום התה [אפילו בכלי שלישי].
קב מאכלים קשים – לא רק דברים מלוחים מאוד שתקנתם היא הסרת מלחם בחמים, נכללים ב"קלי בישול", אלא גם מאכל קשה שאינו ראוי לאכילה כלל בלא שרייה במים חמים כשיעור "יד סולדת בו" ושרייה זו מתקנת אותו לאכילה – אסור לשרותו בהם בשבת.
קג מאכלים דקים ורכים – מאכלים חיים שהם דקים ורכים מאוד ושרייתם במים חמים מועילה לבשלם – אסור לשרותם במים שהם חמים כשיעור "יד סולדת בו" בשבת.
דין "קלי בישול" בימינו
קד יש להחמיר ולא לתת שום מאכל שיש בו משום "בישול" אפילו לא ל"כלי שני" כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו", מלבד מאכלים שמפורש בגמ' שאין בהם בישול ב"כלי שני", דהיינו:
- א. מים.
- ב. שמן ושאר משקין.
- ג. "תבלין".
הטעם לאסור הוא משום שאין אנו בקיאים ב"קלי בישול", ואין אנו יודעים איזה מאכל הוא מ"קלי הבישול" ואיזה מאכל אינו מ"קלי הבישול". ועוד יש לנו לצרף את סברת האוסרים להכניס אפילו מאכל רגיל ל"כלי שני" כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו", משום שנראה כמבשל [כפי שהתבאר לעיל בסעיף נ"א].
חריף בצלחת מרק
קה אסור לתת "בצל" או "שום" שאינם מבושלים לתוך צלחת שיש בה מרק חם כשיעור "יד סולדת בו", שמא "בצל" ו"שום" הינם מ"קלי הבישול" ויעבור אדם בכך על איסור בישול בשבת [בבצל הוסיפו האחרונים סברה לאיסורא – משום חריפותו שממהרת בישולו וה"ה לשום].
קו יש להיזהר לא לתת מאכל, כגון: "סחוג" שלא עבר בישול, לתוך מרק חם כשיעור יד סולדת בו, גם כאשר המרק נמצא בכלי שני, כיון שיש חשש שמא הוא מקלי הבישול ובצירוף חריפתו מתבשל.
הנחת פירות יבשים במים
קז אסור לערות מים רותחים מ"כלי ראשון" על פירות יבשים [כגון: משמש, שזיפים וכדו'], מכיון שהם חיים ולא התבשלו מעולם. ובוודאי שאסור להכניסם לכלי ראשון משום "בישול", וכמו כן אסור להכניסם ל"כלי שני", משום שנראה כמבשל.
קח אסור לערות מים רותחים כשיעור "יד סולדת בו" אפילו מ"כלי שני" על פירות יבשים, אם הם יבשים מאוד ואינם ראויים לאכילה כמות שהם. אמנם, אם הם ראויים לאכילה ורק רוצים לשפר טעמם – מותר לערות עליהם מ"כלי שני".
קט מותר לשרות פירות יבשים בתוך מים קרים אפילו אם אינם ראויים לאכילה כלל בלא שריה.
תיקון מאכלים במים חמים כשיכולים לתקנם בקרים
קי נחלקו הפוסקים בדין תיקון מאכלים במים חמים כשיעור "יד סולדת בו" כאשר ניתן לתקנם גם במים קרים [כגון: הערינג – דג מלוח], ולמעשה נכון להחמיר ולא לתקנם במים חמים בשבת.
קיא מותר לשרות מאכל במים קרים כדי להכשירו לאכילה. ולכן מותר לרחוץ "הערינג" בשבת במים קרים, אפילו אם הוא מלוח מאוד, ואפילו שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא בלא רחיצה במים.
