גדר תבשיל לח
א תבשיל לח הינו כל תבשיל שרואים בו מים או משקה אחר [כגון דגים עם רוטב].
בישול אחר בישול בלח
ב נחלקו הפוסקים בדין בישול אחר בישול בתבשיל לח: יש אומרים שכל תבשיל לח שהתבשל כל צרכו – אין בו משום בישול אחר בישול, בין שהוא עדיין רותח [כדי יד סולדת בו] ובין שהתקרר לגמרי. ויש שחולקים ואומרים שתבשיל לח שהתבשל כל צרכו – אין בו משום בישול דווקא אם הוא עדיין חם כדי יד סולדת בו, אך אם התקרר – יש בו משום בישול. ויש אומרים שיש בו משום בישול אחר בישול דווקא אם נצטנן לגמרי. ולהלכה למנהג הספרדים: תבשיל שהוא לח שבושל מערב שבת והתקרר ואין היד סולדת בויש בו משום בישול. מיהו למנהג האשכנזים: כל עוד שהתבשיל חם מעט אפילו פחות מיד סולדת – אין בו בישול אחר בישול.
חימום מאכל לח
ג מותר להניח בשבת מאכל לח שבושל כל צרכו והתקרר, סמוך לאש [כגון: על גבי מיחם או על צלחת הפוכה על "פלטה" שחומה נמוך], בתנאי שאפילו אם יונח שם זמן רב, לא יגיע לידי יד סולדת.
אף לנוהגים כדעת הרמ"א, אם הניח מים שנתקררו לגמרי רחוק מהתנור כדי שיתחממו מעט, אסור לו להניחם אחר כך על המיחם, ונחשב למעין הערמה.
אכילה אצל המיקל
ד תבשיל לח שחומם אצל המיקל – אסור לספרדי לאכול תבשיל לח שבושל כל צרכו והתקרר [לכדי פחות משיעור שהיד סולדת בו, אך עדיין חם מעט כך שלמנהג האשכנזים אין בו משום בישול אחר בישול] וחיממו אותו שוב.
ואסור לספרדי לאכול גם כאשר הוא מתארח אצל אדם הנוהג להקל (כגון אשכנזי) ולחמם בשבת תבשיל כזה. אמנם אם התבשיל כנ"ל חומם על גבי אש גרופה או קטומה (באופן שאין האש נוגעת בכיסוי – ראה בפרק נ' דיני הטמנה, סעיפים א-ב') – מותר גם לספרדי שמתארח וכדו' לאכול את החלקים המוצקים שבו. אך אם חומם התבשיל על הפלטה – אסור לו לאכול אף את החלקים המוצקים שבו.
שימוש חוזר במצקת
ה יש מי שאומר שצריך להיזהר לשטוף וליבש את המצקת לאחר שהוציאה מהתבשיל אם רוצה להכניסה לתבשיל שוב, שאם לא כן, כשיחזור ויקח אוכל מן התבשיל החם, נמצא שמבשל את שאריות התבשיל שעל המצקת, אמנם למעשה ינער את המצקת מהתבשיל שעליו ודיו [וראה עוד לקמן סעיפים ל"ב, ל"ד בדיני מגיס].
