בישול בכלי שני
מז תבשיל שהתבשל על האש בכלי אחד ["כלי ראשון"] והערו אותו ישירות לכלי אחר, נקרא עתה: "כלי שני".
מח דין "כלי שני" שונה מדין "כלי ראשון" בכך שאינו מבשל גם כאשר הוא חם כשיעור "יד סולדת בו". ולכן, אין איסור משום בישול לתת מאכל שאינו מבושל לתוך "כלי שני" אפילו כאשר הכלי חם כשיעור "יד סולדת בו". (וראה להלן סעי' נ"א).
הטעם לכך שדין "כלי שני" קל מדין "כלי ראשון" הוא, שכלי ראשון דפנותיו חמין ולכן הוא מחזיק את חומו לזמן רב, אבל כלי שני שאין דפנותיו חמות מתקרר והולך.
מאכלים שמתבשלים ב"כלי שני"
מט למרות שסתם מאכלים אינם מתבשלים ב"כלי שני", אפילו כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו", יש מאכלים שכן מתבשלים ב"כלי שני" כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו" ולכן אסור להכניסם לתוכו, וכמו שיתבאר לקמן.
כל מאכל בכלי שני
נ יש מקרים בהם גזרו חכמים ואסרו להכניס אפילו מאכל רגיל לתוך כלי שני כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו" אף על פי שאינו מבשל – כפי שיתבאר לקמן.
מחזי כמבשל בכלי שני
נא יש דעות ב"ראשונים" לפיהן אסור להכניס מאכל שלא התבשל כל צרכו ל"כלי שני" כשהתבשיל שבכלי השני חם כשיעור "יד סולדת בו", למרות ש"כלי שני" אינו מבשל. וטעמם הוא, שהעושה כן נראה כמבשל, ואכן כך אנחנו פוסקים למעשה.
נב לפי דעת הראשונים דלעיל דין "כלי שני" עדיין קל יותר מדין "כלי ראשון" להלכה ולמעשה, באופנים הבאים:
- א. בעוד של"כלי ראשון" – אסור להכניס "תבלין" שאינו מבושל, ל"כלי שני" – מותר להכניס "תבלין" כזה [והטעם שמותר להכניס "תבלין" ל"כלי שני" הוא, שאין העושה כן נראה כמבשל].
- ב. בעוד של"כלי ראשון" – אסור לשפוך מים קרים, ל"כלי שני" – מותר לשפוך מים קרים.
- ג. מקרים נוספים שיתבארו לקמן.
"גוש" ב"כלי שני"
נג נחלקו הפוסקים בדין "גוש" ב-"כלי שני". יש אומרים שתבשיל שהערו מ"כלי ראשון" ל"כלי שני" – אינו מבשל, אפילו כאשר הוא חם כשיעור "יד סולדת בו" רק כאשר זהו תבשיל נוזלי, אך תבשיל מוצק ["גוש" כגון: ביצה, בשר וכדו'] שהערו מ"כלי ראשון" ל"כלי שני" והוא חם כשיעור "יד סולדת בו" – מבשל, למרות שהוא ב"כלי שני". וטעמם הוא, שמאכל מוצק – "גוש", שומר על חומו ולכן, הוא מבשל אף ב"כלי שני". ויש אומרים שאין הבדל בין תבשיל נוזלי לתבשיל מוצק – "גוש" לעניין זה. ולכן לשיטתם, גם מאכל מוצק–"גוש", ואפילו שהוא חם כשיעור "יד סולדת בו" – אינו מבשל כשהוא נמצא ב"כלי שני".
לשיטת המחמירים ב"גוש" ב"כלי שני" – אסור לשפוך מים או רוטב קרים על גבי "גוש" [כגון: בשר, ביצה וכדו'] כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו" והוא ב"כלי שני" [כגון: בצלחת, בקערה וכדו'] . וכמו כן, אסור לתת "תבלין" לא מבושל על "גוש" כנ"ל אפילו הוא ב"כלי שני". ואילו לשיטת המקילים ב"גוש" ב"כלי שני" מותר לתת "תבלין" לא מבושל וכן לשפוך מים או רוטב על "גוש" כנ"ל אפילו כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו" – כאשר הוא נמצא ב"כלי שני".
למעשה – לבני ספרד ניתן להקל לתת דבר שאינו חריף כגון מים קרים על "גוש" הנמצא ב"כלי שני" אפילו שהוא חם כשיעור "יד סולדת בו", אך יש ליזהר לכתחילה לא לתת עליו "תבלין" לא מבושל שיש בו חריפות [כגון: פלפל וכדו'], מכיון שיש לחוש יותר לבישול ה"תבלין" מחמת חום התבשיל ובצירוף חריפות ה"תבלין" [ראוי להדגיש כי אף המקלים ב"גוש" ב"כלי שני", סוברים כן דווקא כאשר ה"גוש" מונח כבר ב"כלי שני", אך כל עוד לא הונח ב"כלי שני" מודים גם המקילים כי הוא מבשל לכו"ע], ולבני אשכנז יש להחמיר בכל "גוש".
תבלין על גבי "גוש" בכלי שני בדיעבד
נד נתנו "תבלין" חריף לא מבושל על גבי "גוש" חם כשיעור "יד סולדת בו" כשהוא ב"כלי שני", בדיעבד – מותר לאכול את התבשיל [דין נתינת מלח שונה מנתינת "תבלין" ויתבאר להלן סעיפים ע"ט-פ"ז].
צלי שנמצא בכלי שני
נה לשיטת המחמירים ב"גוש" ב"כלי שני" – אסור למרוח שמן וכדו' על צלי וכדו' כשהוא חם כשיעור "יד סולדת בו", גם כאשר הצלי נמצא ב"כלי שני", מכיון שחוששים לכך שהשמן וכדו' יתבשל על גבי הצלי. למעשה לשיטתם – ראוי להחמיר כן לכתחילה, אך בדיעבד אם מרחו על הצלי שמן, מרגרינה וכדו' – אין הצלי נאסר [מכיון שבדיעבד ניתן לסמוך על דעת המקילים].
נו יש להדגיש כי כל האמור לעיל לגבי מריחת שמן וכדו' על הצלי או על גבי תבשיל כשהם נתונים ב"כלי שני", מתייחס אך ורק לשמן וכדו' שלא בושלו קודם לכן, אך שמן וכדו' שבושלו קודם לכן – דינם שונה ויש לחלק בעניינם בין מוצק לנוזל [וכפי שיבואר בפרק נ"ג, בישול אחר בישול, סעיפים א'-ב'].
