בישול

איסור תורה הוא לבשל בשבת, כפי שכתב הרמב"ם: "האופה כגרוגרת – חייב. אחד האופה את הפת או המבשל את המאכל או את הסממנים או המחמם את המים, הכול ענין אחד הוא". אמנם, יש לדעת, כי ענייני "בישול" בשבת הנם רבים ומפורטים והם סובבים סביב כמה שאלות מרכזיות: א. מהם אופני הבישול האסורים? ב. באיזה מקור חום אסור לבשל בשבת? ג. מהי מידת החום הנחשבת בישול? ד. באילו מן המקרים יהיה איסור הבישול מדאורייתא ובאילו איסור דרבנן? ועוד. כפי שיתבאר לקמן.

בישול דבר שאינו מאכל

א האיסור מן התורה לבשל בשבת מתייחס בין לבישול דברי מאכל ובין לבישול שאר דברים, כלשון הרמב"ם: "המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא, או המחמם את המתכות עד שתעשה גחלת – הרי זה תולדת מבשל. וכן הממיס את הדונג או את החלב או את הזפת והכופר והגפרית וכיוצא בזה – הרי זה תולדת מבשל וחייב. וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס… כללו של דבר: בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך – הרי זה חייב משום מבשל".

ארבע דרכי בישול

ב ישנן ארבעה דרכים בהן ניתן לבשל, והן: א. אש. ב. תולדת האש. ג. חמה. ד. תולדת חמה. ואין הדין שווה בכולן, כפי שיתבאר לקמן:

בישול באש ובתולדותיה

ג המבשל באש או בתולדות – האש חייב מדאורייתא, מכיון שדרך בני אדם לבשל באש ובתולדותיה.

דילוג לתוכן