חכמה ויראת שמים

"וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" (פרק כ"ח פס' ג')

מפסוק זה יש ללמוד מוסר גדול.
אל לו לאדם להתגאות בחכמה שלו, משום שהכל – מאיתו יתברך, וכלשון הפסוק: "אשר מילאתיו רוח חכמה", וכן כתוב (דניאל ב' כ"א): "יהיב חכמתה לחכימין" (נותן חכמה לחכמים).
ועל זה אמר ירמיה הנביא (ירמיהו ט', כ"ב-כ"ג): "כֹּה אָמַר יְהוָה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה:".
רק דבר אחד ניתן בידי האדם, והוא: יראת שמים. חובה על כל אדם להתעלות בה בכוחות עצמו!
דילוג לתוכן