"וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ" (פרק מ"ז, פס' ל"א)
השבעתו של יוסף שלא יקבור את אביו במצרים צריכה ביאור. הלוא כבר הבטיח יוסף ליעקב שימלא את בקשתו: "ויאמר, אנכי אעשה כדבריך". מדוע ראה יעקב צורך גם להשביע את יוסף על כך?
נראה להסביר שיעקב אמר ליוסף: איני חושש שלא תקיים את דברי, אלא אני חושש שפרעה מלך מצרים יערים עליך ויצווה אותך להפר את הבטחתך. לכן אני מכין מראש תשובה לדרישה שכזאת. הרי אתה יוסף, נשבעת לפרעה שלא תגלה שאתה יודע יותר שפות ממנו, שכן אתה יודע את שבעים הלשונות וגם את שפת הקודש, שאותה – פרעה בעצמו אינו יודע. עכשיו אבקש ממך להישבע לי על קיום בקשתי, ומעתה אם יבקש ממך פרעה להתיר את שבועתך שנשבעת לי, תוכל לומר לו שעם התרת השבועה שנשבעת לאביך, בטלה גם השבועה שנשבעת לפרעה.
בעניין זה זכורני שפעם שאלתי את הרב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל: יוסף אומר לפרעה שאם יתיר את השבועה שנשבע לאביו, הוא יתיר גם את השבועה שנשבע לפרעה. והרי מצד הדין, אדם להתיר שבועה חייב לפרט את הנדר לפני אחד מהמתירים לפחות (עי' לשו"ע יו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ד שכתב: "קודם שיתירו לו צריך שיפרט להם את הנדר והסיבה שבשבילה נדר, ואם לא פירט – אין התרתן התרה. ומיהו, כשיפרוט לאחד מן המתירין סגי"). והרי כאשר יפרט יוסף לפני המתירין את שבועתו לפרעה, כבר יעבור בזה על עצם השבועה שנשבע שלא יספר לאחרים את עובדת בקיאותו בשבעים ואחת שפות!
הוא (הרב אוירבך) זצ"ל תירץ, שיוסף יפרט את הנדר תוך כדי דיבור להתרה, ואז לא יחשב שעבר על השבועה, אך הגאון בעצמו זצ"ל אמר שתירוץ זה דחוק.
אח"כ ראיתי בספרו של סידנא ר' יעקב אבוחצירא זצ"ל שהקשה כן, והשאיר בצ"ע.
אולי אפשר לומר, שלפני מתן תורה לא היו צריכים לפרט את הנדר, אך גם תירוץ זה דחוק (ועי' בספר לבונה זכה של סידנא האדמו"ר ר' יעקב אבוחצירא זצוק"ל על הפרשה, משם "אסיפת חכמים").
אבל ההסבר הוא זה: הטעם שצריך לפרט את הנדר בפני המתירים הוא שמא נשבע לקיים את המצווה ורוצה להתיר שבועה זו. לכן על המתירים לשמוע את השבועה, כדי לוודא שאין זו שבועה על קיום מצווה. אך יוסף הצדיק חכם גדול וחסיד הוא, ואיננו חוששים שנשבע על קיום מצווה, ועתה הוא בא להפר שבועה זו. לכן לא צריך היה יוסף לפרט את שבועתו, ויכול היה להתיר את השבועה שנשבע לפרעה – אם יחייב אותו פרעה להתיר את שבועתו לאביו בעניין הקבורה – ללא פירוט השבועה.
