אנחנו מאמינים בני מאמינים שיש בורא לעולם והוא ברא אותו בששת ימי בראשית. מטרת בריאת העולם הייתה לצרכנו, כדי להטיב עימנו, כדי שנוכל לקיים מצוות ולקבל שכר, וגם כדי שתהיה לנו ארץ ישראל שהיא במרכזו של כל העולם, והשפע והברכה של כל העולם כולו אינו תלוי אלא בה בלבד, ובה אנו יכולים לקיים מצוות שאינן קיימות בשאר הארצות.
עלינו לדעת שכל גרגיר וגרגיר בארץ ישראל שייך להקב"ה. הוא נתנה לבני ישראל בלבד, ואין רשות לשום ממשלה או ראש ממשלה, או כל אדם בעולם מכל מעמד שהוא, לתת – ולו גרגיר אחד מארץ ישראל, שכן ארץ ישראל שייכת להקב"ה, והוא – נתנה לנו. מי שאינו מעוניין במתנה הנפלאה הזאת – שיחזיר לו אותה, אבל אין לו שום רשות לתת אותה לאחרים.
והשפע והברכה של כל העולם כולו אינו תלוי אלא בה בלבד
מכאן, שכל ההסכמים למיניהם אודות אדמתה של ארץ ישראל אינם תופסים והנם כחרס הנשבר בעלמא.
צא וראה את דברי הרמב"ם שהיה גר במצרים, בחיק הישמעאלים, ולא חת ולא פחד כלל מהם, וקרא עליהם את הפסוקים (תהלים ק"כ ה', ז'): "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר… אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה". אף אנחנו חוששים לומר את האמת.
בוודאי שרצונם של אויבנו הוא לקבל עוד ועוד, וגם אם אנחנו מצידנו מדברים שלום, המה – למלחמה.
ובאגרת תימן להרמב"ם (קטע ד', מהדורת מוסד הרב קוק, בתרגומו של הגר"י קפאח זצ"ל, עמוד נ"ג), הוא מתאר את האומה הישמעאלית: "ואתם, אחינו, דעו כי ה' השליכנו ברוב עוונותינו באומה זו, כלומר האומה הישמעאלית רבת המשטמה לנו, והמתחכמים להרע לנו ולשנוא אותנו… ולא עמדה על ישראל כלל אומה צוררת יותר ממנה… ואמר דוד המלך: "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר"… כי משוגע (נביא האיסלם) לדבריהם אינו אלא מבני קדר, כפי שמפורסם בייחוסו… כל מה שסבלנו והעדפנו להיות בשלום איתם – מעוררים עלינו סכסוכים ומלחמות, כמו שתיאר לנו דוד המלך: "אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה". (הרמב"ם החשיב מאד אגרת זו בחשיבות מיוחדת, עד שביקש: "ואני רוצה ממך שתשלח העתק ספר זה לכל קהל וקהל בערים ובכפרים" עי"ש).
