תפילת שחרית
יא. מברכים ברכות השחר אך אין מברכים "שעשה לי כל צרכי", שהרי אין נועלים נעליים בתשעה באב. (בא"ח וישב ט. דברים כג).
יב. יושבים לארץ ומתחילין תפילה כרגיל, רק יתפללו בנחת ודרך בכי, ויש שאומרים "האזינו" במקום "שירת הים", והמנהג הרגיל לומר שירת הים כרגיל, ואומרים "האזינו" אחרי התפילה. (בא"ח דברים כו ומשנ"ב ס"ק יז).
יג. מברכים "ברכת כהנים" כרגיל. אך אין אומרים תחנון משום דאקרי "מועד". (שו"ע תקנט סע' ד. כה"ח שם ס"ק ל).
יד. שני מנהגים נהגו הספרדים בעניין תפילת שחרית בתשעה באב: מנהג בית-אל והמנהג הרגיל. המנהג הרגיל הוא ללבוש טלית ותפילין בבית לפני התפילה ולברך עליהם, לומר קריאת שמע ולחולצם, ואחר כך הולכים להתפלל בבית הכנסת ללא טלית ותפילין. אחרי התפילה מוציאין ס"ת קוראים ההפטרה ואחר כך אומרים איכה וקינות, "אשרי", "ואתה קדוש". ומסיימים התפילה עם "פיטום הקטורת" ו"עלינו לשבח וכו'" ולא משנים מאומה מסדר התפילה. (שו"ע תקנה סע' א. כה"ח שם ס"ק ד. בא"ח שם כה).
טו. לדעת הרמ"א אין אומרים בתפילה "קדיש תתקבל" ולא "אל ארך אפיים" לא "למנצח" ולא "פיטום הקטורת". (שו"ע תקנט סע' ד משנ"ב ס"ק יט כ).
טז. מנהג חסידי בית אל הנוהגים ע"פ דברי האר"י ז"ל להתפלל בציבור את כל התפילה כרגיל בטלית ותפילין ועולים הכהנים לדוכן ומוציאים ס"ת וקוראים ומפטירים כדלהלן ומחזירים הספר למקומו אחרי הקריאה. ויש שמחזירים אחרי קדיש "תתקבל". ורק אחר "עלינו לשבח" מסירים את התפילין ואומרים "שירת האזינו" איכה וקינות ולבסוף אומרים קדיש "דהוא עתיד". ויש בתי כנסיות רבים שנוהגים כמותם. (עיין כה"ח שם ס"ק ד).
יז. קריאת התורה היא בפרשת "כי תוליד בנים", וקורין שלושה עולים ואין אומרים "מי שברך". ויש שקוראים אותו בניגון מיוחד. (עיין רמ"א תקנט סע' ד. כה"ח שם ס"ק לז).
יח. אין אומרים "ברוך דיין האמת" בעליה לתורה ויש אומרים אותו בלחש לפני הברכה.
יט. אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, ומפטירין "אסוף אסיפם" בנגון איכה, ואם הציבור אינו מבין את שפת ההפטרה טוב לתרגם אותה לשפה מובנת. ומברך ברכה אחת לפניה ושלוש ברכות לאחריה ומסיים "מגן דוד". (רמ"א שם. עיין כה"ח שם ס"ק מ, מא).
כ. יש שמחזירין את הס"ת מיד אחרי ההפטרה ויש אחרי קדיש "תתקבל" כמו כל השנה. ולדעת הרמ"א אין אומרים קדיש תתקבל. (עיין רמ"א תקנט סע' ד).
כא. אחר כך אומרים "אשרי", ואין אומרים "למנצח" אלא "ובא לציון" וגו', ומדלגין את הפסוק: "ואני זאת" וגו' לפי שזה נראה כ"מקיים ברית על הקינות", ועוד דלא שייך לומר "ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך" וגו', כיוון שהכל בטלים ואסורים בדברי תורה. (עיין כה"ח שם ס"ק טז).
כב. יש ממשיכים בקריאת איוב, ונכון שכל אחד יקרא לעצמו מגילת איכה. ויש להאריך בקינות עד סמוך לצהריים. (רמ"א סע' ג משנ"ב יג. עיין כה"ח שם ס"ק ו).
כג. יש נוהגים לילך לבית הקברות אחרי התפילה וצריכים ליזהר שלא ללמוד שם תהילים וכדו' אלא רק "איכה", "איוב" ושאר דברים המותרים בתשעה באב. ויזהרו שלא יעשו מהליכה זו כעין טיול באסיפת חברים, אלא רק להתפלל בשברון לב. ויש שנמנעים מלילך לבית קברות בתשעה באב כיוון שהם נוהגים לטבול קודם כניסה לבית עלמין ואין הם יכולים לטבול בתשעה באב. (עיין רמ"א שם סע' י. כה"ח שם ס"ק פב משנ"ב ס"ק מא – עיין בהלכות ראש השנה דיני הליכה לבית קברות).).
