"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:" (פרשת שמות, פרק ב' פסוק י"ב)
סיפר מרן הרב זצ"ל:
בסוף ימי השלטון התורכי בארץ, חי בירושלים תלמיד חכם גאון וחשוב, שעלה מבבל לארץ ישראל, ושמו חכם רבי בן ציון (אברהם) קווינקא זצ"ל. חכם זה הוא אשר הוציא לאור את הירחון המאסף, שהכיל דברי תורה ופלפולים בהלכה מאת גדולי אותו הדור. בין הכותבים בירחון נמנה רשכבה"ג מורנו רבי יוסף חיים זיע"א, בעל ה'בן איש חי'.
בימים ההם שרר עוני בכל והיה קשה מאד להשיג בשר למאכל, ואל כל שכן – לקיום מצוות "פדיון כפרות" בממון. למרות זאת, חכם בן ציון הקפיד לקיים מצוות כפרות בתרנגול דווקא, ובער יום הכיפורים היה סובב בשווקים ומחפש תרנגול מהודר. לאחר שקיים בו את המצווה, היה שוחטו ומחלק בו ביום את בשרו לעניים, כך שיספיקו לאוכלו בסעודה המפסקת.
ערב יופ כיפור אחד ביקש חכם בן ציון תרנגול כדרכו, והנה חלפו עברו כמה שעות של חיפוש ולא נמצא תרנגול בכל השוק. היום הקדוש ממשמש ובא, ומה יעשה החכם? הסתכל כה וכה ונצנצנה במוחו האמרה: "כי האדם עץ השדה".
והנה עבר לפניו אפנדי גברתן. החל חכם בן ציון לנענע אותו בחזקה ולומר את נוסח הכפרות: "זה חליפתי, תמורתי, כפרתי, זה הגוי ילך למיתה ואכנס אני לחיים טובים ולשלום". מסביב התקבצו מוסלמים אשר הביטו בנעשה בתמהון, אך חכם בן ציון לא שת ליבו לזאת והמשיך פעם שנייה לקרוא את נוסח הכפרות. המוסלמי, אשר התעשת בינתיים, ניסה להשתחרר מאחיזתו של חכם בן ציון, אך הוא לא הרפה ממנו והמשיך לקרוא בפעם השלישית את הנוסח הנ"ל.
הגויים אשר ראו בכך עלבון שיהודי מעז לטלטל כך את חברם, נגשו לעשות שפטים בחכם בן ציון. לפתע, עבר במקום קצין תורכי רוכב על סוס, ובראותו את ההתקהלות דהר לתוך ההמון בכדי לעמוד על פשר העניין. לפתע הרים הסוס את שתי רגליו הקדמיות והורידן בצהלה על המוסלמי אותו טלטל חכם בן ציון כמה רגים קודם לכן, והוא נהרג בו במקום. כשראו זאת הנוכחים נסו בבהלה לכל עבר, וכל זכה חכם בן ציון לקיים את מנהג הכפרות גם בשנה זו.
