רחיצה
יג. אסור לרחוץ בתשעה באב בין במים חמין בין במים קרים, ואפילו להושיט אצבעו לתוך מים אסור. ואינו אסור רק רחיצה של תענוג אבל לא לתענוג מותר. ולכן מותר לאדם לרחוץ עד סוף קשרי אצבעותיו בבוקר כשקם משנתו, ויזהר שלא ירחוץ יותר מכן שזהו עיקר הרחיצה בשחרית מפני שרוח רעה שורה על האצבעות, ולאחר שנגבם קצת ועדיין אצבעותיו לחות קצת, יעבירן על עיניו. (שו"ע תקנד סע' ז, י, יא. בא"ח דברים כב).
יד. אם עיניו מלוכלכות הרבה ודרכו לרחצם במים, רוחצם גם עתה כדרכו ואינו חושש. וכן אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וכדומה – מותר לרחוץ במקום המלוכלך. וכן כשעשה צרכיו – מותר לו לרחוץ ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו. ואם ידיו מלוכלכות ממש – יכול לרוחצם יותר מכן. (שו"ע שם סע' ט, יא).
טו. מותר לאדם לרחוץ ידיו לתפילת מנחה רק אם ידיו מלוכלכות או שהוא רגיל לרחוץ ידיו לפני כל תפילה. (כה"ח שם ס"ק נא. עיין בא"ח דברים כב).
טז. ההולך לצרכי מצווה ואין לפניו דרך אחרת רק לעבור במים, עובר במים בין בהליכתו בין בחזרתו ואינו חושש. אבל אם הולך בשביל ממונו, בהליכתו – מותר לעבור במים, ובחזרתו – אסור. (שו"ע שם סע' יב, יג).
יז. הבא מן הדרך ורגליו כואבות – יכול לרחוץ אותם אף במים חמים. (עיין כה"ח שם ס"ק סג).
יח. אשה שחל טבילתה בליל תשעה באב, לא תטבול כיוון דאסורין בתשמיש. (שו"ע שם סע' ח).
יט. מותר לנשים לבשל ולשטוף אוכל, שהרי אינן מתכוונות לתענוג. (עיין כה"ח שם ס"ק מד. בא"ח שם).
כ. סיכה בשמן או במשחה שהיא לתענוג – אסורה. אבל לרפואה – מותר. (שו"ע שם סע' טו).
כא. גם מי שהותר לו לאכול בתשעה באב, אסור ברחיצה ושאר העינויים אם לא שצריך להם לרפואתו.
