"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:" (פרק א' פס' ט"ו)
"פועה – זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה" (רש"י שם)
על הפסוק (ל"א, ב') "בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" אומרים חז"ל שחור היה בנו של כלב, וכלב היה בעלה של אפרת, ככתוב (דברי הימים א-ב, י"ח י"ט): "וכלב בן חצרון הוליד… ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור". דוד המלך יצא מזרעו ועל כן הוא נקרא "איש אפרתי". "אפרת זו מרים, ולמה נקרא שמה אפרת? שפרו ורבו ישראל על ידיה" (מדרש רבה פרשה א' י"ז).
ויש להבין, וכי בגלל השהייתה אפרת מיילדת, נחשב הדבר שפרו ורבו על ידיה?
אלא אומרים חז"ל: בדרך כלל בעת הלידה יש סיבוכים – הן בגלל חולשת האם והן בגלל חולשת הוולד. בפרט במצרים שבה הנשים עבדו עבודת פרך גם בתקופת ההריון, וסביר היה שילדו ילדים פגומים. כמו כן, עלול היה לקרות שהיולדת תמות בעת הלידה מחמת חולשה, או מכך שהיו יולדות שישה בכרס אחת (מכילתא בא, פרשה י"ב). וכשראו שפרה ופועה שהאם במצב קשה או שהעובר מת במעיה או שהוא נולד פגום או מחוסר אבר, הייתה פועה אומרת: אם יצא הוולד לא בריא יש חשש שהנשים העבריות תאמרנה ששמענו לגזרת פרעה ואנו עשינו את הוולד עיוור, חיגר וכו'. לכן הייתה מתפללת ואומרת: "ריבונו של עולם, שלח רפואה שלימה לילד הזה" והקב"ה שמע לתפילתה. נמצא שעל ידה פרו ורבו בני ישראל (עיין מדרש רבה א' על הפסוק "ותחיין את הילדים").
לפי זה מובן מדוע הדגישה התורה שהעם התעצם 'מאד', על פי האמור לעיל שבדרך הטבע יש אחוז מסויים של לידות שבהן התינוק מת ל"ע. אך כאן היטיב הקב"ה עם המיילדות, מהטעם שאם יהיו אפילו מעט מאד תינוקות מתים, היו אומרים שזה בגלל המיילדות שמקיימות את צו המלך להרוג אותם. על כן, עשה הקב"ה נס מעל דרך הטבע, ולא מת שום תינוק בלידה. כולם חיו. ולא רק שחיו – אלא אף גדלו והתחזקו שלא כדרך הטבע, וזהו שכתוב: "וירב העם ויעצמו מאד".
