וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (ויקרא י"ד, א'-ב')
טהרת המצורע תלויה בכהן, כמו שכתוב: "וראה הכהן", והובא אל הכהן". במדרש מובא שמשה רבינו תמה על כך: וכי מתפקידו של אהרן לעסוק בנגעים?! והתשובה היא: המנהיג של ישראל צריך לראות גם את סבלם וצערם.
אפשר להביא סיבה נוספת לכך, שדווקא אהרן הכהן הוא שצריך להתעסק בטהרת המצורעים. אהרן הכהן היה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (אבות א' י"ב). אהבת הבריות של אהרן הכהן בוודאי גורמת לו שקשה לו לראות בצרת הזולת. לכן ציוו ה' את משה: אמור לאהרן לראות את הנגעים! ראיית הנגעים אצל האחר תעורר את רחמיו ואת צערו, והוא – יתפלל עליהם, כדי שיחלימו שלא כדרך הטבע.
מצד שני, כתוב (מלאכי ב' ז'): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא". מצידו של המנוגע, כאשר הוא יראה את הכהן – ששפתותיו שפתי דעת ותורה, עוסק בטהרתו, בוודאי יקח לעצמו מוסר גדול ויאמר: הנה שפתיו של הכהן טהורות, ואילו שפתי טמאות…
וכבד דן הרמב"ם באריכות, בסוף הלכות טומאת צרעת (פט"ז ה"י) בעניין הצרעת, ועולה מדבריו שטומאת הצרעת תלויה בחטאו של האדם, וכך גם טהרת הצרעת תלויה בחזרתו בתשובה. ממילא המפגש עם הכהן יעורר הרהורי תשובה אצל המצורע, וכך יתחיל תהליך טהרתו.
