תעניות של תשובה
יז. הרבה נוהגין להתענות בעשרת ימי תשובה (שו"ע תקפא ס"ב וברמ"א שם) ואין מתענים בשני ימי ראש השנה, בשבת ובערב יום הכיפורים. ואם המתענה צריך להיות בסעודת מצווה, יכול לאכול באותו יום ולהתענות ביום אחר במקומו. וכן אם יודע שתהיה לו סעודת מצווה, יתענה יום אחר תמורתו. (עיין כה"ח תקסח ס"ק מ, מב). וכתב בשעה"כ (דף צ' ע"ג) : "אם יתענה אדם בז' ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ויעשה בהם תשובה גמורה, כל יום מהם מכפר לו על כל העונות שחטא כל ימיו ביום שכיוצא בו. כיצד הרי שחל יום א' של ז' ימי תשובה הנזכרים ביום א' של השבוע והתענה בו ועשה תשובה בו, הנה הוא מכפר על כל העבירות שעשה האיש ההוא בכל ימיו ביום א' שבכל שבוע מכל ימי חייו. ואם התענה ועשה תשובה בכל ז' הימים ההם מלבד שבת – יתכפרו לו כל עונותיו שעשה כל ימיו".
יח. כל התעניות האלה אינם חובה על האדם, ועל כן מי שעל ידי התענית ימנע מלימוד תורה, עדיף שילמד תורה. וכן מי שגופו חלש ולא יכול לעמוד בתעניות אלו, אין לו להתענות, כדי שיוכל לצום בצום גדליה וביום הכיפורים. (כה"ח תקפא ס"ק סא).
יט. בעשרת ימי תשובה אין מתענים "תענית הפסקה" דהיינו כל השבוע ללא הפסקה, "דאין נכון להתענות בלילה גם כן, מפני שבימים הללו עיקר התיקון נעשה על ידי אכילה ושתייה. ולולי שאנחנו מוכרחים להתענות ביום בעבור תיקון עוונותינו, לא היינו מתענים גם ביום. ועתה שאנחנו מתענים ביום, אנחנו סומכים להשלים התיקון על ידי אכילה ושתייה שבלילה. ולכן כתוב בספר "תורה לשמה" שצריך לאכול פת בכל לילה בכדי לברך "ברכת המזון" (בא"ח ניצבים כד. שו"ת תורה לשמה סי' קמו).
כ. הרוצה להתענות תענית יחיד צריך שיקבל התענית מבעוד יום בסוף תפילת מנחה לפני "יהיו לרצון" האחרון קודם שעוקר רגליו. ואם שכח יכול לקבל תענית אפילו בין השמשות אם עדיין לא התפלל ערבית. אמנם בצום גדליה שהוא תענית חובה אין צריך לקבל את התענית בפה. (לשון חכמים א, סי' יח עיין לעיל הלכות תענית יחיד).
