"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה לַעֲשׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:" (פרק ל"ה, א-ג)
"למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו" (רש"י שם)
נתאר לעצמנו את משה רבינו נמצא בשמים במשך מאה ועשרים יום. סוף סוף, לאחר זמן רב כל כך, לאחר כשליש שנה, משה רבינו יורד חזרה לארץ. בוודאי העם שמחים לראות את משה, והם גם מתעניינים ושואלים – מה ראה משה בשמים?
אפשר לחשוב שמשה יתאר להם את גן עדן, את כיסא הכבוד, בוודאי ירצה לספר להם גם על המשכן ועל השראת שכינה בישראל, שזהו הסימן המובהק לסליחה ולמחילה על חטא העגל.
אך משה רבינו אינו מדבר על כל אלו, אלא מדבר על שמירת השבת. הוא מזהיר את בני ישראל (ל"א, י"ג): "אך את שבתותי תשמורו" – אל תחללו את השבת אף לא בשביל בניית המשכן, וכלשון רש"י: "הקדים להם אזהרת שמירת השבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת".
יש לבאר שכאשר ירד משה רבינו מהר סיני, אמר להם משה רבינו: "לא הלכות אני מלמד אתכם אלא מה שראיתי בשמים. הנה ראיתי שיש בשמים שני סוגי גהינם – יש גהינם של ימות חול וכתוב על פתחו 'חול', ויש גהינם של יום השבת וכתוב על פתחו 'שבת'. וההבדל ביניהם שמי שעבר עברות ומגיע לו על כך עונש בגהינם, בשבת הגהינם שובת, וכדברי הגמרא בסנהדרין (ס"ה ע"ב) המספרת שטורונסרופוס שאל את רבי עקיבא: 'מה יום מיומיים' – למה יש מעלה וחשיבות ליום השבת יותר משאר הימים? אמר לו רבי עקיבא: 'ומה גבר מגוברין' – מדוע אתה שר וחשוב יותר מאחרים. אמר לו שהמלך, הקיסר – הליך אותו. ענה רבי עקיבא על השבת, הקב"ה חפץ בה והזהיר על כבודה. ושאל 'ומנין לנו שהיום יום השבת?', אמר לו שנהר סמבטיון יוכיח כל השבוע רועש ובשבת הוא נח. וכן קבר אביו של טורונסרופוס יוכיח, וכדברי רש"י: 'שכל ימות השבוע היה מעלה עשן שהיה נידון ונשרף, ובשבת גהינם שובת".
אבל יש גהינם של שבת ונידון בו מי שחילל שבת, שלפי הזוהר הקדוש (תרומה) נאמר עליו: "ואשם לא תכבה", שגם ביום השבת הוא נידון באש הגהינם.
ולכן אומרת לנו התורה, היזהרו מאד בשמירת השבת ו"לא תבערו אש בכל מושבותיכם" – לא תבער אש של חילול שבת במושבכם כאן בעולם הזה, ואז גם לא תבער אש במושבכם בעולם הבא.
ומתוך הדברים למדנו עוד, שגם העולם הזה – ארץ ישראל, וגם העולם הבא, נקראים מושבותיכם ושייכים הם לעם ישראל.
