"כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם:" (ט"ז, ד')
רש"י כתב שני פירושים, וז"ל: "'כתונת בד' וגו' – מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ, שיש בהם זהב, לפי שאין קטיגור נעשה סניגור (ר"ה כ"ו ע"א), אלא בארבע ככהן הדיוט וכולן של בוץ. 'קדש ילבש' – שיהיו משל הקדש".
כלומר, יכול הכהן לחשוב שאין חשיבות לעבודתו אלא בבגדים המיוחדים לו, על כן אומרים לו שעבודת הפנים היא בד' בגדים לפי שאין קטיגור נעשה סניגור.
הכהן צריך להתקדש ולהכין את עצמו כדי להיות ראוי ללבוש את בגדי הכהונה. כך נרמז בלשון הפסוק: "כתונת בד קדש ילבש" – הבגדים הם בגדי קדש! היה קדוש, ואח"כ – לבש את הבגדים.
