"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָֹה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:" (פרק י"ט פס' ג')
"כה תאמר. בלשון הזה וכסדר הזה: לבית יעקב. אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה: ותגיד לבני ישראל. עונשין ודקדוקין פירש לזכרים, דברים הקשין כגידין (שבת פז. מכילתא בחדש פ"ב):" (רש"י ע"פ שבת פ"ז)
מדוע הקדים את הנשים לגברים? אמרו חז"ל (שמות רבה פרשה כ"ח, ב'): "שהן מזדרזות במצוות. דבר אחר – כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה". ומובא במדרש (שם) עוד טעם שהקדימה התורה את הנשים לגברים במתן תורה, משום שבבריאת העולם האישה צוותה שלא לאכול מעץ הדעת, והיא הוסיפה מדעתה גם שלא לגעת בעץ, כמו שכתוב (בראשית ג' ג'): "ולא תגעו בו". שמע זאת השטן ודחף אותה ונגעה בעץ. אמר לה: ראי, לא קרה לך מאומה!. מתוך כך הלכה ואכלה ונתנה גם לבעלה לאכול.
האישה קלקלה ראשונה ולכן גם תהיה ראשונה לתיקון. הקדימה התורה את הנשים והועידה להן תפקיד מרכזי בבית היהודי בעניין חינוך הבנים וקיום בית של תורה המושתת על אדני הקדושה והטהרה, שכל הליכותיו מתנהלים אך ורק על פי חוקי התורה ומצוותיה. האישה היא זו שצריכה לעמוד בפרץ לבל ינשבו בביתה רוחות זרות המאיימות לעקור כל חלקה טובה בעם ישראל.
המציאות עצמה מלמדת על תפקידה המיוחד של האישה בחינוך הבית, שכן הבעל קם בבוקר מוקדם, הולך להתפלל וממהר לעבודתו או לתלמודו, ותפקיד בשכמת הילדים מוטל על פי רוב על כתפיה, מה שדורש אחריות רוחנית. בקומם בבוקר צריכה היא לדאוג שהילדים ייטלו את ידיהם, יברכו ברכות השחר תמידין כסדרן, יברכו על הפרוסה והשתייה החמה הממתינה להם לפני צאתם ללימודים, וכן לדאוג שיברכו ברכה אחרונה. גם ללוותם למקום לימודם בברכה חמה שתהיה להם סיעתא דשמיא ויתעלו בלימודם.
תחילת לימוד התורה תלוי בנשים המזרזות את בניהן ואת בעליהן לילך ללמוד תורה. הבעלים עייפים אחרי יום עבודה קשה שהיה להם, וגם לנשים קשה אחרי יום שלם שלא ראו בו את בעליהן. אך הן אינן מקשות על הבעלים, להיפך – הן מזרזות אותם ללכת ללמוד תורה. לכן שכרן גדול ו"פלגן בהדייהו" – הן מתחלקות עם הגברים בשכר לימוד התורה.
זכורני שפעם הגיעו אלי לבית הדין זוג אשר הסתכסכו על רקע הטיפול בילדים בבית. האישה טענה שעל הבעל לדאוג להביאם לתלמוד תורה ולבית הספר, כי הוא מחוייב בחינוכם, והאיש טען כנגדה שזהו תפקידה של אמא יהודיה בישראל. כך הגיעו אלינו עד לפני מתן גט. אמרתי להם: הבה נראה מה הגמרא אומרת בעניין זה. ציטטתי להם את הגמרא בברכות (דף י"ז ע"א): "אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן", ובמסכת סוטה (דף כ"א ע"א) כתב רש"י (ד"ה דמקריאן): "שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה".
יותר מכך צריכות הנשים לדעת, שגם הן חייבות בלימוד תורה בעניינים הקשורים למצוות שהן חייבות בקיומן, למשל: עליהן לדעת את כל חלק אורח חיים בשולחן ערוך. גם ביורה דעה ישנם חלקים רבים שעליהן לדעת: כשרות האוכל, טהרת המשפחה וכו'. בחלק אבן העזר – הלכות ייחוד ועוד.
