"וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהֹוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:" (ט"ז, ח')
מבואר במשנה ביומא (פ"ו מ"א), שמצווה לדאוג שיהיו שני השעירים – השעיר לה' והשעיר המשתלח, שווים במראה, בקומה ובדמים. ואמנפם השעירים היו שווים כלפי חוץ, אבל למעשה השעיר של ה' היה קרב במקדש, והשעיר המשתלח נשלח לעזאזל.
יש למצוא כאן רמז אף ביחס לאדם: לאדם שני יצרים ושניהם שווים כלפי חוץ. אך האמת היא שהיצר הטוב חפץ באמת, בטובת האדם, והיצר הרע חפץ בטובת עצמו.
פעמים רבות היצר הרע מתלבש כמו היצר הטוב ומנסה לשכנע את האדם לעבור עבירות, בתואנה שהדבר יהיה לטובתו ולתועלתו. צריך פקחות גדולה כדי להבחין בין הטהור לטמא, בין היצר הרע ליצר הטוב. על כך אנחנו מתפללים בכל יום ויום שהקב"ה יצילנו מיצר הרע – והכוונה היא גם ליצר הרע כאשר הוא מתחפש ליצר הטוב.
לשון הזהורית שהיו קושרים בין קרניו של השעיר המשתלח באה להזהיר את האדם ולומר לו: הישמר והיבדל מהיצר הרע ומעצותיו!
מכל מקום – גם אם לא שעה האדם לאזהרה, והוסת ונכשל על ידי יצרו הרע, עליו לדעת כי דרכי תשובה לא ננעלו. כאשר ישוב בתשובה תלבין לשון הזהורית. זהו שנאמר (ישעיה א' י"ח): "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו".
