אבל
מא. מי שהוא אבל תוך שבעה, אם יש לו מניין בביתו לא יצא מביתו ללכת לבית הכנסת לומר סליחות. וכל המתפללים בבית האבל יאמרו "סליחות", אך לא יאמרו "וידוי", "י"ג מידות" ו"נפילת אפיים". (עיין רמ"א תקפ"א ס"ק א').
מב. אם אין לאבל מניין בביתו יכול הוא ללכת ולהתפלל בבית הכנסת, ובמקרה זה יאמרו כל הקהל את הסליחות כסדרן אך האבל עצמו לא יאמר עימהם "וידוי", "י"ג מידות" ו"נפילת אפיים".
מג. כשאדם באבלות תוך שלושים או י"ב חודש – מותר לו להיות שליח ציבור בסליחות. (עיין כה"ח תקפא ס"ק לג. משנ"ב ס"ק ז ועיין שם שבראש השנה וביום הכיפורים לא יהיה ש"ץ אלא אם כן אין אחר. וכה"ח בס"ק לג לא חושש לזה).
