"וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:" (פרק י"ח פס' י"ב)
כתב רש"י משם חז"ל (ברכות ס"ד ע"ב): "מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאילו נהנה מזיו השכינה".
אפשר לבאר זאת כך:
כאשר חכמים יושבים לאכול הם מדברים ביניהם דברי תורה. ייתכן גם שהם מפלפלים ודנים בדיני קדימה בברכות כדי לידע מה להקדים לאכול (ראה שו"ע או"ח סי' רי"א – דין קדימה בברכות).
לפעמים הדיון מתארך ולא מתחים בסעודה עד שמסיימים המשא והמתן. יש מי שיש לו צער מפלפול זה, שכן הסעודה מתעכבת והוא – לא נהנה ממנה. לכן כתוב שכל הנהנה מסועדה שתלמידי חכמים מסובין בה – אף אם היא על חשבון האכילה ממש – הרי הוא נהנה מזיו השכינה.
