סעודה מפסקת
מה. אחרי תפילת מנחה כשעה או יותר לפני השקיעה, אוכלין סעודה מפסקת. (ויש נוהגים לבצוע על לחם משנה ולטבול את פרוסת המוציא במלח ובדבש, אמנם אין זה חיוב.) ולא יאכלו בסעודה זו בשר שמן ודברים שהם קשים לעיכול, ולא ישתו יין ומשקאות חריפים שהם דברים העלולים להפריע בתפילה ביום הכיפורים. וגם על זה נאמר דרך מליצה: "טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה". וכל אדם מכיר את עצמו ויודע איזה מאכלים מפריעים לו, ויזהר מהם. (עיין שו"ע תרח סע' ד. כה"ח שם ס"ק כט-מא. בא"ח וילך ד משנ"ב ס"ק טז).
מו. טוב להקפיד במיוחד בסעודה זו לומר "לשם יחוד" קודם הסעודה ולברך ברכת המזון בכונה גדולה. ואחרי הסעודה יברך את בניו ובני ביתו שיכתבו בספר חיים וכו'. (ויש נוסח מיוחד לבנים ולבנות, עיין מחזור אהלי יעקב יד). ובעת זו טוב שיחזור ויבקש סליחה מאשתו וכן היא ממנו על כל שפגעו בזה, ואחר כך יברכו זה את זה בשנה טובה.
מז. צריך להפסיק את הסעודה לנהוג מנהג יום הכיפורים גם מקצת היום התשיעי, ודבר זה נקרא "תוספת יום כיפור" והיא חובה מדאוריתא. ואין די להוסיף דקות קצרות, אלא צריך "תוספת ניכרת" ונהגו להוסיף ארבעים דקות בירושלים, חצי שעה בערים בצפון הארץ ועשרים וחמש דקות בתל אביב וסביבתה. ומכל מקום לא יפחת מתוספת של עשרים דקות לפני השקיעה. גם במוצאי יום הכיפורים יסיימו את הצום זמן מועט לאחר צאת הכוכבים. (עיין שו"ע תרח סע' א והחונים עליו. תרכד סע' ב והחונים עליו. סידור "אהלי יעקב" יד ב משנ"ב ס"ק ב).
מח. מי שרוצה לאכול אחרי ברכת המזון של הסעודה המפסקת, צריך לומר קודם ברכת המזון "אין אני מקבל את התענית" ולכל הפחות יהרהר כך בלבו. (עיין שו"ע תרח סע' ג והחונים עליו). וטוב שלא לומר בפיו שזו "סעודה מפסקת" בכדי שאם ירצה יוכל לאכול או לשתות לאחר ברכת המזון. וטוב שגם לא יחשוב שזו סעודה מפסקת עד לשעה שבה רוצה להפסיק את אכילתו.
מט. יש נוהגים לומר וידוי גם לאחר סעודה המפסקת קודם תפילת ערבית. והספרדים יוצאים ידי חובת הוידוי בפיוט "לך אלי תשוקתי". שמיוחס לרבי יהודה הלוי ואשר כולו דברי וידוי ותחינה. (עיין כה"ח תרז ס"ק ב. ובשם הפר"ח לסברת הרמב"ן) והאשכנזים אומרים "תפילה זכה". (עיין משנ"ב ס"ק א).
