מכירת חמץ
לט. מי שיש ברשותו חמץ שלו בפסח, עובר בכל רגע על "בל יראה ובל ימצא". החמץ אסור בהנאה לעולם, אפילו ביטלו קודם פסח. ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבערו מהעולם, יכול למכרו לגוי קודם הפסח בשעה שעדיין מותר בהנאה.
מ. ולא יהא ענין מכירת חמץ אצל האדם כמו מצות אנשים מלומדה, אלא צריך שיגמור בדעתו שהוא מוכרו באמת לגוי מכירה גמורה וחלוטה. ולא ימכור בפחות מן המחיר הראוי ויעשה קנינים כדין וכן יקבל מן הגוי דמי קדימה. ולאחר הפסח יבקש מאת הגוי שישלם לו את החוב. וכאשר ישיבו שאין לו כסף, יבקש ממנו שיחזור וימכור לו את החמץ בעד כך וכך. ולא יהא הדבר כמשחק בעלמא, אלא כדרך הסוחרים ממש. (בא"ח צו ט). ומאחר ויש דינים רבים כיצד להקנות לגוי, על כן לא יעשה את המכירה באופן פרטי, אלא באמצעות רבנות מוכרת, או על ידי חכם המומחה לדבר. (שדי חמד ח, עמ' 379 סע' ו).
מא. החמץ שהוא מוכר לגוי צריך שלא יהא בביתו של ישראל. ואם הגוי לוקח את החמץ לתוך ביתו – מה טוב. ואם אי אפשר שיקחהו לביתו, צריך להשכיר לו את החדר שהחמץ מונח בו. (כה"ח תמח ס"ק מה). ואע"פ שמוכר החמץ אינו בעל הדירה, יכול הוא להשכיר את הדירה לנכרי למספר ימים.
מב. להלכה מועילה המכירה גם למי שהדירה בה נמצא החמץ היא דירה מושכרת ולא דירה שלו, אומנם דבר זה מכביד על התר מכירת החמץ ומטעם זה ומסיבות נוספות עדיף שלא להזדקק למכירה.
מג. אם אינו יכול להשכיר לו את כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחיצה לפני החמץ, ואף על פי כן ישכיר לנכרי את המקום ודרך גישה אליו.
מד. מי שנוסע לפני פסח וסומך על אשתו שתמכור ותבדוק את החמץ – כדאי שיתן לה רשות בפירוש למכור את החמץ ולהשכיר את החדר. וגם אם לא נתן רשות במפורש, יכולה למכור ולהשכיר ולבדוק.
מה. חמץ שהוא בתוך כלי הצריך טבילה (זכוכית, מתכת וכד') לא ימכרנו עם הכלי, כי לאחר הפסח כשיחזור ויקנהו מן הגוי, יצטרך טבילה מחדש, בלי ברכה. ולכן ישאיל את הכלי לנכרי כדי שיהא החמץ בתוך כליו של קונה. (עיין פ"ת קכ ס"ק יג. בא"ח צו ט).
מו. צריכין ליזהר שלא ליהנות אחר הפסח מחמצו של ישראל החשוד שלא מכרו לנכרי.
מז. מהדין אין צריך למכור שעועית יבשה או סוכר שאין עליו הכשר לפסח, ובודאי שאין צורך למכור קיטניות וכד' והמחמיר למכור דבר שאין עליו הכשר – תבוא עליו ברכה.
