הלכות כלליות
א. כלים שמיועדים לשימוש בפסח – כלי בישול וכלי הגשה של אוכל שהשתמש בהם בחמץ – אסור להשתמש בהם בפסח ללא הכשרה. ומה טוב שכל אדם ירכוש לעצמו כלים מיוחדים לפסח וישמרם משנה לשנה ועל ידי כך יחסוך לעצמו טירחה מרובה בהכשרת כלים כל שנה ושנה. (פסחים ל א).
ב. כל כלי שהשתמשו בו בחמץ, אסור להשתמש בו החל מזמן שהחמץ נאסר באכילה, ואם רוצה להשתמש בו – חייב להכשירו כפי שיבואר להלן.
ג. טעה ובישל לפסח, בסיר של חמץ שלא הגעילו – יעשה שאלת חכם. (ועיין שו"ע יו"ד ק"ג סע' ה', סי' קכ"ב סעי' ב, שו"ע או"ח תמ"ז סעי' ב', י' והחונים עליהם).
ד. כלים שאינם מיועדים לשימוש בפסח – צריך לנקותם היטב ולהצניעם במקום סגור שלא יבואו להשתמש בהם. ואין צורך למוכרם במכירת חמץ ואין צורך להגעילם. והרוצה להחמיר על עצמו ימכור רק את החמץ שבהם לאחר שינקם היטב. (שו"ע תנא סע' א. כה"ח שם ס"ק ה ומש"כ השו"ע "קדירות של חרס" לאו דוקא, וגם שאר כלים לא קנסו אחר הפסח בחמץ הבלוע בהם, ועיין מ"ב ס"ק ב', כה"ח ס"ק ב').
ה. כלי מלוכלך – כלי שאי אפשר לנקותו מחמץ הדבוק עליו – ישפוך על החמץ הדבוק ובסדקים "חומר ניקוי" שאינו ראוי לאכילה כגון אקונומיקה וכד' על מנת לפגום את החמץ מאכילה. ויצניע את הכלי עד לאחר הפסח. (עיין שו"ע תנא סע' א).
ו. שכח לנקות – כלי שלא ניקהו קודם הפסח ונזכר בו בחול המועד – צריך לנקותו בחול המועד, אך לא בשבת ולא ביום טוב. אם נזכר אחר הפסח – צריך לנקותו אחר הפסח כיוון שהחמץ הדבוק אסור באכילה כדין "חמץ שעבר עליו הפסח". (כה"ח תנא ס"ק ז. מ"ב שם ס"ק ו).
