הדליקה וכבתה
נ. אם הדליק וכבתה הרוח את הנרות, אם הניחה במקום שמנשבת רוח – לא יצא ידי חובה, וצריך להניחה במקום הראוי ויחזר וידליקנה בלא ברכה, אבל אם הניחה במקום שאין מנשבת הרוח וכבתה יצא ידי חובה, ואין צריך לשוב ולהדליקה. והמחמיר להדליקה ידליקנה בלא ברכה וברוך יהיה. (בא"ח וישב אות ט', מג"א, ועיין גר"א ועיין כנה"ג ולעומתו דברי המאירי שמה שאינו ראוי להדליק כלל, אין להדליק בו בחנוכה ועיין משנ"ב תרעג ס"ק כה).
נא. אם בא לתקנה וכבתה בשוגג – אינו חיב להדליקה שנית, וטוב להדליקה בלי ברכה. ואם כבה את הנרות במזיד בתוך זמנם – חיב לחזר ולהדליקה שנית ללא ברכה. (שו"ת הרשב"א, מדיוק לשונו שכתב: "בשוגג" ועיין שו"ע תרעג סע' ב).
נב. הדליקה אחר פלג המנחה במקום שרוח אינה מצויה וכבתה לפני צאת הכוכבים, ביום חול יחזר וידליק בלא ברכה, ובערב שבת שכלם מדליקים לפני השקיעה – אינו חיב להדליק. (יש החולקים ואומרים שאם כבתה לפני שהאיש קבל שבת או אם אשה מדליקה, וכבתה לפני שהדליקה נרות שבת – חיבים לחזר ולהדליק. וכיון שיש בזה מחלקת – טוב לחזר ולהדליק ללא ברכה ועיין שו"ע תרעג סע' ב משנ"ב ס"ק כז).
נג. במקרים אלו שבעל החיוב מדליק בלי ברכה – גם אם אדם אחר מדליק בשבילו מדליק בלי ברכה.
נד. אם כבר הדליקה האשה נרות וקבלה שבת והיא זאת שמדליקה בבית גם נרות חנוכה – יכולה לומר לאדם אחר שלא קבל שבת להדליק בשבילה. וכן גבר שקבל שבת יוכל לומר לאדם אחר שלא קבל שבת להדליק בשבילו. ובמקרה זה שבעל החיוב שכח כלל להדליק נרות חנוכה ונזכר אחרי קבלת שבת בזמן שעוד אפשר להדליק – יאמר לאחר שלא קבל שבת שידליק בשבילו נרות חנוכה בברכה. (ועיין שו"ע רסג סע' יז).
