סיפר מרן זצוק״ל פעם בליל פורים:
מעשה היה בנערה צעירה וחכמה בבגדד שהייתה בבית הוריה לבדה באין איש עמה, עד שלפתע שמעה קולות רעש עולים מאחד החדרים הסמוכים. הבינה הנערה כי גנב או פורץ נכנס לביתם… אזרה הנערה אומץ ועשתה עצמה מרוכזת בעניניה… בהיותה שקועה בקריאת ספר. כשהרגישה בנוכחות הגנב בחדרה, הרימה עיניה מספרה, נתנה בו עיניה ואמרה כבדרך אגב: "הו, שלום עליך!" "שלום", ענה לה הגנב בשפה רפה.
"איך זה שלא הבחנתי בך עד כה? מי אתה?" שואלת הנערה בפליאה. והוא משיב: "גנב אני". שאלה הנערה: "התכוונתי לשאול אותך מה שמך?" והיא אמרה זאת בלא לאבד עשתונותיה. "שמי משה", אומר הגנב. "ואיפה אתה גר?" שאלה הנערה, והוא משיב: "כל פעם במקום אחר, אין לי מקום קבוע". ממשיכה הנערה: "ולמה לך להמשיך בדרכים עקלקלות ולחיות בפחד מתמיד, אם אתה יכול לחיות חיים מסודרים בלי דאגה לפרנסה וכל הקשור בזה!?". שאל הגנב בפליאה: "ואיך עושים את זה?", "מתחתנים" ענתה לו הנערה. "וכי מי תרצה אותי" שואל הגנב, "אין לי מקצוע, לא בית ולא רכוש".
ואז ניסה הגנב לשאול: "אולי אנחנו יכולים להתחתן?", אומרת הנערה בלי להתבלבל: "ואז, לא תצטרך בגניבה להיכנס הביתה כי כל זה שלך הוא, וכאשר יוולדו לנו ילדים ונקרא להם שמות, לאחד נקרא יחזקאל, ולאחד נקרא עזרא, ונגדל אותם שיהיו ילדים טובים ובריאים. ואם אחד מהם ח״ו ייפול למשכב וחלילה ימות, למשל יחזקאל, איך תבכה עליו?" הגנב ענה לה באדישות: "אי, אי, חבל שמת!". "מה?!" נזעקה הנערה, "ככה אתה אוהב את הילדים שלך?! ככה אתה מתאבל על מי שגידלת וטרחת וחינכת?!" ואז התחילה הנערה לצעוק ולהדגים בקול רם: "אוי יחזקאל!! איפה אתה!? איי יחזקאל!? איך הלכת עלינו?! אוי!! אוי!!"… והיה לה אח בשם יחזקאל שהיה גר קרוב, וכששמע את צעקותיה רץ לכיוון הבית, ולא עוד אלא גם שאר האחים והאחיות שלה שגרו בשכנותה נכנסו ותפסו את הגנב…
