"וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדשׁ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:" (דברים, כ"ו, י"ט)
שני חלקים לברכה שבפסוק "ולתתך עליון… לתהילה לשם ולתפארת", ו- "להיותך עם קדוש לה' אלהיך".
נראה לבאר זאת כך: העושר הינו ברכה, אך יש בו סכנה גדולה. לפעמים אדם עשיר חושב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ומתוך כך הוא מגיע למצב של "וישמן ישורון ויבעט". וכן אמר שלמה המלך ע"ה: "ריש ועושר אל תתן לי, למה פן אשבע וכחשתי". ואמרו חז"ל: גדול נסיון העושר מנסיון העוני, כי מתוך העושר עלולים להגיע לכפירה, ח"ו.
וזאת כוונת התורה בברכתה: "ולתתך עליון… לתהילה לשם ולתפארת" – כאן מבטיחה התורה עושר רב ועליונות של עם ישראל על כל הגויים. שמא תאמר, מתוך הברכה הזו עלולים ישראל להגיע לידי כפירה, וזהו עושר השמור לבעליו לרעתו? – על משיבה התורה בברכה נוספת: "ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך" – עם ישראל ימשיך להיות עם קדוש, למרות העושר הרב שיינתן לו.
