"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹֽהֵיכֶם"(דברים, כ"ט, ט')
למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם, ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימין לפניו: (רש"י, שם, י"ב).
משה רבנו מפייס את עם ישראל באומרו: "הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה, והרי אתם קיימים לפניו".הדבר תמוה מאוד, כיצד אומר כן מרע״ה לישראל, הרי על ידי דברים אלו ירפו ידיהם בראותם שלא נעשה עמם דבר. משל למה הדבר דומה? לאבא שראה את בנו אוכל בלי נטילת ידיים ובלי ברכת המזון, ואמר האב לבנו: אני ממהר לתפילה, אבל כשאחזור אעניש אותך. הילד ששמע זאת החל לבכות. אמרה לו אמו: אל תבכה, הרי יודע אתה שכמה פעמים אביך אמר לך כך ולבסוף לא עשה דבר. הנה כל בר דעת מבין שאמא זו מקלקלת את החינוך של בעלה! (על בן סורר ומורה כתוב: "איננו שומע בקולנו". אומרים חז״ל שאין מציאות כזו של בן סורר ומורה כי צריך שהאב והאם יהיו באותו קול. אבל הפסוק מורה גם שלא יאמר האב דבר אחד והאמא דבר אחר אלא שניהם יהיו בדעה אחת).
אלא הביאור הוא כך, כששמעו עם ישראל את הקללות והתוכחות, הוריקו פניהם והתחילו להרהר בתשובה ונשבר לבם בקרבם. אמר להם משה: אם כך, אין לכם ממה לחשוש – "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם", ובוודאי שתשובתכם הועילה לכם וניצלתם מן העונש, כי אין דבר העומד בפני התשובה.
ידוע שרבנו בחיי בעל 'חובת הלבבות' היה חסידא קדישא. יום אחד הוא הלך בדרך וראה רשע אחד ואמר לו: "שלום". אמר לו אותו רשע: "הרי כתוב (ישעיה מ', כ״ב): "אין שלום אמר ה' לרשעים'.אמר לו רבנו בחיי: "בוא ונעשה הסכם". הלכו שניהם לבית הכנסת, ופתח רבנו בחיי את ההיכל ופתח את ספר התורה, ואמר לאותו רשע: "אתה תעמוד כאן ותאמר: 'חטאתי, עוויתי, פשעתי' בלב ונפש ותחזור בתשובה שלימה וכל עוונתיך יתהפכו למצוות, ואתה תהיה יותר צדיק ממני כי 'במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין' (ברכות ל״ד ע״ב)". שמע זאת אותו רשע וחזר בתשובה שלימה.
כך גם כאן – עם ישראל הוריקו פניהם וחזרו בתשובה, ואמר להם משה שע״י תשובתם ה' מוחל וסולח להם.
