על הפסוק: "ויהי אחרי מות שני בני אהרן" אמרו חז״ל במדרש רבה (ויק״ר סוף פרשה כ׳): "א״ר אבא בר אבינא: מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה? אלא מלמד שכשם שאפר פרה מכפר, כך מיתתם של צדיקים מכפרת. א״ר חייא בר אבא: בא׳ בניסן מתו בניו של אהרן, ולמה מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? אלא מלמד שכשם שיום הכיפורים מכפר, כך מיתתן של צדיקים מכפרת. ומנין שיום הכיפורים מכפר? שנאמר: ׳כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם׳. ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת? דכתיב: ׳ויקברו את עצמות שאול׳, וכתיב: 'ויעתר אלהים לארץ אחרי כן"׳.
לכאורה מאמר זה תמוה ביותר. בתחילת דברי המדרש מובא, שהמקור לכך שמיתת צדיקים מכפרת הוא מסמיכות מיתת מרים לאפר פרה, אחר כך מובא מקור אחר, מיום הכיפורים, ובסוף המאמר מבואר שלמדים זאת ממקור שלישי, ממות שאול.
והנה בגמרא במו״ק (כ״ח ע״א) מובאת ילפותא זו, ועוד מובא שם בגמרא: כשם שבגדים מכפרים, כך מיתת צדיקים מכפרת. מהי הכפרה בבגדים? ציץ מכפר על עזות, מעיל על לשון הרע וכו׳. אם כן מצאנו מקור רביעי לאותו דין! עוד יש לשאול על המדרש: על הלימוד: "כשם שיום הכפורים מכפר, כך מיתתם של צדיקים מכפרת״ – שואל המדרש: "ומנין שיום הכפורים מכפר?". ושאלה זו תמוהה: מה מקומה של שאלה זו, והלא הניח המדרש שיום הכיפורים מכפר, ומדוע יש צורך להוכיח זאת מפסוק?
בביאור המדרש יש לומר, שאכן ישנה משמעות מיוחדת לכל אחד מהלימודים שמביאים חז״ל במדרש ובגמרא. מקור אחד לכך שמיתת צדיקים מכפרת לומד המדרש מפרה אדומה המכפרת. פרה אדומה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. מהשוואת הפרה האדומה למיתת צדיקים נוכל ללמוד שאמנם מיתת הצדיקים מכפרת על בני הדור, כפי שהפרה האדומה מטהרת את הטמאים, אבל נשותיהם של הצדיקים, בניהם, קרוביהם ותלמידיהם של הצדיקים סובלים. חסרה להם עטרת ראשם – כמו פרה אדומה המטמאת את העוסקים בה.
הגמרא מביאה לימוד אחר, מבגדי אהרן המכפרים, וכפי שהזכרנו לעיל – המעיל מכפר על לשון הרע וכו׳. אלא שניתן לשאול על כך: היתכן שאדם יחטא במצח נחושה, ידבר לשון הרע וכדו', ובגדי הכהן יכפרו עליו מבלי שיעשה תשובה?!.
על כך מביא המדרש ראיה ממקור שלישי, מיום הכיפורים, אשר בזמן שבית המקדש היה קיים היה עיצומו של יום מכפר, אף ללא מעשה של תשובה.
אלא שאז שואל המדרש: ״ומנין שיום הכיפורים מכפר?״ – ועכשיו כוונתו לזמן הזה, שבית המקדש אינו קיים, שאז באמת אין עיצומו של יום מכפר ללא תשובה.
ולבסוף מביא המדרש מקור שלישי, ממות שאול. מכאן אנו למדים, שגם כאשר נזכרים בצדיק ומספידים אותו – יש בכך כפרה.
