ברכת ״מחיה המתים״

ברכת "מחיה המתים" 

כח. "אתה גבור" – כשאומר "אתה גבור לעולם ה'" יכוון שלעולם אין זיקנה וחולשה אצל הקב"ה, ולא יהיה בו שום שינוי כבשר ודם שמזדקן ונחלש[1].

כט. יכוון שראשי התיבות של תיבות "אתה גבור לעולם אדנות" הם שם אגל"א שהוא שם קדוש[2].

ל. "מחיה המתים" – בברכה השנייה מזכירים את עניין תחיית המתים שלעתיד לבוא, ומתפללים גם על קיומנו וחיינו עכשיו, ולכן אנחנו מודים בברכה זו על הגשמים שהקב"ה מוריד לנו לקיימנו ולהחיותנו. ואמרו חז"ל[3]: "גדול יום הגשמים כיום תחיית המתים", וכן אמרו חז"ל[4]: "יום הגשמים ישועה פרה ורבה בו", ויש עוד טעמים לכך[5].

לא. הזכרת טל וגשם – בימות החמה (בקיץ) מזכירים בברכה זו "מוריד הטל", ומתחילים להזכירו מתפילת מוסף של יום טוב ראשון של פסח וממשיכים לאומרו עד תפילת שחרית של יום שמיני עצרת ושמחת תורה, ומתפילת מוסף באותו היום מתחילים לומר: "משיב הרוח ומוריד הגשם" כל ימות הגשמים (חורף), וממשיכים לאומרו  עד תפילת שחרית של יום א' של פסח[6].

לב. כשלא מגיע לביה"כ – אם הוא חולה או אנוס שלא יכול לבוא לבית הכנסת ביום טוב ראשון של פסח או בשמיני עצרת, ולא שמע שהכריזו בבית הכנסת על אמירת "משיב הרוח" (תפילת הגשם) או על אמירת "מוריד הטל" (תפילת הטל) – כשמתפלל בביתו לא יתחיל לומר "משיב הרוח" וכו' או "מוריד הטל" עד שישער בעצמו שהש"ץ כבר הזכירו בבית הכנסת[7].

[1] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ג.

[2] שם.

[3] תענית ז' ע"א.

[4] תענית ז' ע"ב.

[5] בא"ח פרשת בשלח סעי' י"ג, ועיין בית יוסף סי' קי"ד.

[6] שו"ע סי' קי"ד סעי' א'.

[7] שו"ע סי' קי"ד סעי' ב'.