מעשר יום השביעי

סיפר מרן  זצ"ל:

דודי, הרה"ג חכם יהודה צדקה זצוק"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", נסע פעם ללונדון כדי לאסוף כסף לישיבה. הייתה זו נסיעתו הראשונה והרה"ג ח"ר סלמאן ששון זצוק"ל, שהיה מעשירי לונדון, לקח אותו לחנות אחת, אשר בעליה ידועים כבעלי צדקה גדולים התומכים במוסדות תורה.

והנה, בעודם ממתינים מחוץ לחנות, הבחין הרב צדקה בשלט גדול המוצב מעל החנות ובו כתוב: 7+24. פנה הרב צדקה לרב סלמאן ששון ושאל אותו מהי כוונת הדברים. ענה לו חכם ששון: "כתוב באנגלית בצד השלט שהחנות פתוחה שבעה ימים בשבוע במשך 24 שעות ביממה, יום ולילה לא ישבותו".

מששמע זאת הרב צדקה, אמר: "אינו לוקח כסף ממקום שמחללים בו שבת בפרהסיא!".

כעבור זמן מה, יצא אליהם בעל החנות העשיר והזמין את הרב להכנס, אך הרב צדקה סירב ואמר לו: "איני מעוניין בכספך!".

השבת היא מקור הברכה!

העשיר, התפלא עד מאד, שכן היה רגיל שכולם שיחרו לפתחו לקחת מדבת ידו. כשהסביר לו הרב צדקה את סירובו, ניסה העשיר להצדיק בפני הרב את מעשיו, ואמר לו: "שבת היא עיקר פרנסתי, שכן יום זה הוא יומא דפגרא אצל הגויים". השיב לו הרב: "אני מוכן להכנס לחתונתך רק אם תבטיח לתת לי שביעית מהחלק של החנות".

הסכים העשיר לדברי הרב, ואף כתב את ההסכם על דף.

כשנכנסו לחנות, אמר הרב לעשיר: "דע לך שלא הייתה כוונתי שביעית מכספך, אלא את יום השבת עצמו שהוא חלק משבעת ימי השבוע".

הסכים העשיר לדברי הרב, ומאז החל סוגר את חנותו ביום השבת, וראה ברכה מרובה בעמלו.