זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: (י"א , ב')
מובא בחז"ל, שכאשר משה רבינו לימד את עם ישראל הלכות טריפות, זימן לו הקב"ה את כל סוגי החיות, והראה להם את כל חיה ובהמה באופן מוחשי, שנאמר: "וזאת החיה".
מכאן למדנו שיש ללמוד וללמד כל הלכה באופן מעשי ובהמחשות. כאשר אדם אינו לומד את ההלכות באופן מוחשי ומעשי, הוא עלול לעיתים להגיעה לידי מכשול, וכפי שנראה מהמעשה הבא:
הרה"ג חכם אברהם רפול זצ"ל היה בקי עצום בש"ס. אפשר לכנות אותו "ש"ס חי". הוא סיפר על יהודי אחד, שהיה השוחט של תושבי שכם. מידי פעם הוא נהג להביא לעיר כבשים ועגלים לשחיטה. פעם אחת לא מצא כבשים ועגלים, וקנה במקום זה גמל קטן. שחט אותו ומסר אותו ליהודי שכם שלא הבחינו בהבדל. היה בינהם יהודי אחד, רשע מומר שלא שמר כשרות, והוא הבחין והכיר שאין הבשר דומה לכבש או עגל, ושמדובר בבשר גמל. מיד פנה לאותו שוחט ושאלו: כיצד אתה נותן ליהודים בשר גמל?! השיב לו אותו יהודי בתמימות: הרי אין בכך שום בעיה! שכן בפרשת שמיני נזכר הגמל כבעל חיים טמא – "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת…", אבל הוא מוטעם בטעם גדול, אבל גמל קטן – לא נאסר…
סיפר חכם רפול זצ"ל, שלקחו את אותו השוחט לבית הכנסת 'רבן יוחנן בן זכאי' והלקהו על מעשהו. התחיל השוחט לצווח: מה אתם רוצים ממני? כך לימד אותי רבי! אמרו לו: כיון שרבך כבר נפטר ואי אפשר להענישו, עליך לקבל גם את עונשו.
