תגית: נחלה

לימודי חול בתוכם כ. לימוד קריאה וכתיבה – בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אסור ללמוד קריאה וכתיבה בכל לשון שהיא חוץ מלשון הקודש וכתב רש"י[1]. כא.

הליכה ומעבר דרכם טז. קיצור דרך – אם יש לבית הכנסת שני פתחים, לא יכנס באחד ויצא בשני כדי לקצר את דרכו ע"י שעובר שם,

כניסה לתוכם לצורכו יד. מחסה – אסור להיכנס לבית כנסת ולבית מדרש כדי להסתתר מגשם או משמש[1]. טו. לקרוא לחברו – אם צריך להיכנס לבית

אכילה ועישון ח. פעולות שונות בבית הכנסת – בבית הכנסת ובבית המדרש אסור להתנהג בקלות ראש, ואין אוכלים או שותים או מסתובבים או מתקשטים שם.

קדושת בית הכנסת א. מורא מקדש – ישנו ציווי בתורה[1]: "ומקדשי תיראו", דהיינו שיש חיוב מורא מקדש. כיום, בתי כנסיות ובתי מדרשות נקראים: "מקדש מעט",

א. חובת אמירתה – אדם שיוצא לדרך מחוץ לעיר בה הוא נמצא – צריך לומר "תפילת הדרך"[1]. ב. פעם ביום – תפילה זו נאמרת פעם

הנהגות שליח ציבור כו. נח לבריות – שליח הציבור צריך להיות נח לבריות, ולכן ישתדל לא להתערב במחלוקות, לא להתקוטט ולא לדבר רע על שום

מינוי שליח ציבור א. הראוי לשמש שליח ציבור – כל ציבור מתפללים ראוי שימנו להם שליח ציבור, וצריכים למנות אדם שיהיה שליחם לתפילה, ואינם רשאים

ט. יאמרנה בעירנות – כשאומר ק"ש שעל המיטה יזהר שלא תהיה השינה בין עיניו ובגלל זה ידלג מילים או אותיות[1]. י. החייבים – בין אנשים

א. לימוד בלילה – כתוב[1]: "והגית בו יומם ולילה", ומזה נלמד שחייב אדם לעסוק בתורה ביום ובלילה. וצריך להיזהר לקבוע זמן ללמוד תורה גם בלילה,