תגית: מנעלים

זכר לחורבן א. משחרב בית המקדש, תקנו חז"ל שיהיה בכל שמחה זכר לחורבן, כמ"ש: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי

עשירי באב א. תניא, בשבעה באב נכנסו גויים להיכל, ואכלו ושתו וקלקלו בו שביעי שמיני באב, ותשיעי לעת ערב הציתו בו את האש, והיה דולק

ט' באב שחל בשבת או ביום א' א. שבת – מתפללים כל תפילות שבת כרגיל, ואין משנים בסדרי התפילה כלום. כמו כן אין משנים מניגוני

תפילת אבל לד. אדם אבל יכול לילך לבית הכנסת בלילה וגם ביום ולהשאר שם עד אחרי הקינות. ומותר לו לעלות לתורה בשחרית ולקרות ההפטרה, שהרי

ערבית של מוצאי תשעה באב לב. חולצין תפילין לפני ערבית, ומברכים ברכת הלבנה אחריה. וטוב לטעום משהו לפני ברכת הלבנה או לכל הפחות לרחוץ פניו

תפילת מנחה כד. במנחה מניחין טלית ותפילין בברכות, אף על פי שהניחו בבית תפילין קודם תפילת שחרית. וקהל שהתפלל כמנהג בית אל עם התפילין בבית

תפילת שחרית יא. מברכים ברכות השחר אך אין מברכים "שעשה לי כל צרכי", שהרי אין נועלים נעליים בתשעה באב. (בא"ח וישב ט. דברים כג). יב.

תפילת ערבית ה. לפני תפילת ערבית יושבים על הרצפה, ומניחים שטיח או כר תחתיהם. ומתפללין ערבית בנחת ודרך בכי כאבלים. (שו"ע שם סע' ג). ו.

תפילות תשעה באב א. נוהגין להסיר את הפרוכת מארון הקודש בליל תשעה באב, משום דכתיב "בצע אמרתו". (איכה ב יז). ומחזירים אותה במנחה ביום תשעה

ברית מילה בתשעה באב מט. אם יש תינוק למול, מלין אותו אחרי שגמרו את הקינות. (רמ"א). וספרדים נהגו למול אחר חצות או אחר מנחה. (שו"ע