"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה… וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" (פרק מ"ז, פס' כ"ח-כ"ט)
בזוהר הקדוש (ח"א רכ"א ע"ב) אמרו, שהימים שבהם עסק אדם בתורה ובמצוות עולים ובאים לפניו בעולם האמת, ואילו הימים שלא עסק בהם בתורה אינם עולים לפניו. נמצא, שהאדם מפסיד את הימים הללו. אבל הצדיקים – ימיהם באים להם בשלימות, ונשמתם מתלבשת במלבושי יקר שלימים מאותם ימים
יעקב אבינו – כל ימיו היו שלימים, וכולם באים לפניו. זהו שנאמר: "ויקרבו ימי ישראל למות" – אותם "ימי ישראל" שחי בחייו, קרבו ובאו לפניו עם מותו.
ואמנם ראוי היה שיחשיבו לו גם את ימי ההריון, כי גם בהם גבר על עשיו הרשע, אך בבטן אין שכר ועונש, ולכן: "ויקרבו ימי ישראל למות" – ימיו ממש שחי בעולם הזה.
