"לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ:" (כ"ב,כ"ט)
כתב רש"י: "אל תשחטהו על מנת לאוכלו למחר, שאם תחשבו בו מחשבת פסול, לא היה לכם לרצון".
בהקשר לכך יש הלכה מענינת בשולחן ערוך (או"ח סי' צ"ח סע' ד'): "התפילה היא במקום קרבן, ולכן צריך להיזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה, ולא יערב בה מחשבה אחרת, כמו מחשבה שפוסלת בקדשים. ומעומד דומיא דעבודה, וקביעות מקום כמו הקרבנות, שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמו. ושלא יחוץ דבר בינו לבין הקיר. וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה כגון בגדי כהונה, אלה שאין כל אדם יכול לבזבז על זה. ומכל מקום טוב שהיה לו מכנסיים מיוחדים לתפילה, משום נקיות".
זאת אומרת, שהמתפלל צריך לשים לנגד עיניו שהוא ככהן המקריב קרבן ונמצא בבית המקדש, והעיקר זו המחשבה, כי אם שוחט וחושב לאכול מחר הרי זה פסול, ובתפילה צריך שתהא בכוונה צלולה, מחשבת תפילה בלבד.
