כתב הרמ״א (בסי׳ תר״ג סעי׳ א׳): "ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה, וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע. ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת". עכ״ל.
למדנו מכאן שאין לסמוך בעשי״ת רק על אמירת סליחות ותחנונים, אלא יש גם לעשות חשבון נפש על כל מעשה, ובפרט על ספק עבירה. וכבר פסק הרמב״ם (הל׳ תשובה פ״ז ה״ג) שהתשובה היא לא רק על דבר שיש בו מעשה, כזנות גזל וגניבה, "אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן, מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העוונות קשין מאותם שיש בהם מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו קשה לו לפרוש מהן. וכן הוא אומר: 'יעזוב רשע דרכו וכו", עכ״ל.
הרי שגם על מחשבה, על דעה רעה, על רדיפה לדבר המותר – מהכל צריכים לחזור בתשובה. ותשובה צריכה להיות במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו לאחר שירצהו. לפיכך נאה ויפה מה שתיקן גאון עוזנו בעל הבא״ח (בן איש חי ש״א וילך סע' ה'), ששליח ציבור יאמר לפני "כל נדרי": "רבותי, תמחלו אחד לשני׳", והקהל יענה: "מחלנו".
בערב יום הכיפורים מצוה להרבות באכילה ושתיה. וכל מי שאוכל לשם שמים בערב כיפור מעלה עליו הכתוב כאילו צם תשיעי ועשירי (שו״ע אור״ח סי׳ תר״ד סעי׳ אי). כל אדם ישתדל לקיים מצוה זו, בין איש ובין אשה (עיין שדי חמד, אסיפת דינים, מערכת יום הכיפורים סי׳ א׳ אות ד׳).
מצוה להוסיף מחול על הקודש בערב יום הכיפורים (שו״ע סי׳ תר״ח סעי׳ א׳). בירושלים נוהגים להוסיף 40 דקות, ובכל הארץ 30 דקות. אשה צריכה להיזהר באופן מיוחד בעת הדלקת נרות בערב יום הכיפורים. עליה לדעת שכאשר היא מברכת את שתי הברכות: ״להדליק נר של יום הכיפורים״ ו״שהחיינו" – הרי היא מקבלת על עצמה תוספת יום כיפור, ואסור לה לעשות שום מלאכה, ואפילו סידור השולחן, רחיצת כלים וכו' (כה"ח תר״י אות ט', בא"ח וילך סעי׳ ט').
טוב שכל אדם מישראל, בהגיע כחצי שעה לפני שקיעת החמה בערב יוה״כ, יאמר: "הריני מקבל עלי קדושת יום הכיפורים". זאת למרות שבבית הכנסת טרם אמרו "כל נדרי" ו״שהחיינו", בפרט באותם מקומות שמאחרים באמירת "כל נדרי" ו״שהחיינו" (עיין כה״ח ס" תרי״ט אות א'). הטוב ביותר הוא שיקדימו גם בבית הכנסת באמירת "כל נדרי" ו״שהחיינו" לפני השקיעה (עיין רמ״א סי׳ תרי"ט סעי׳ א ובנו"כ שם). יש להזהיר ולהיזהר שאדם חולה וחלוש שרופא ורב התירו לו לאכול שיאכל לשיעורין בהרחק זמן כפי שיורה לו מורה הוראה, ואכילתו מצוה ואסור לו להחמיר על עצמו.
פסק הרמב״ם בהלכות תשובה (פ״ב ה״ז): "חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביוה״כ". לפיכך עיקר המצוה ביוה״כ זו תשובה ווידוי. ע״כ אדם שמתודה ביוה״כ חייב להיזהר שלא יהיה בבחינת (ישעיהו כ"ט, י״ג) "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני" אלא יהא בבחינת (דברים ל' י״ד) "בפיך ובלבבך לעשתו".
צריכים להיזהר שבמוצאי שבת יוה״כ לא יאחרו את תקיעת שופר יותר מ-25 דקות אחר השקיעה כדי שיתפללו ערבית בזמן. וחלשים, זקנים וחולים יוכלו לאכול מיד אחר ההבדלה (עיין כה״ח סי׳ תרכ״ד אות ה'). והמחמיר לעצמו, תע״ב.
יהי רצון שנזכה להיחתם בספר החיים והשלום בספר גאולה וישועה, בספרם של צדיקים וחסידים, אכי״ר.
