מגיד
סז. יקרא את ההגדה בקול רם ובשמחה רבה, ויבאר וירחיב הענינים כיד ה' הטובה עליו, ויקיים בכך מצות עשה מן התורה. וצריך לומר בקול רם "בסוד קול ודיבור". (קודם שיתחיל טוב לומר לשון הזוהר מרעיא מהימנא פרשת בא מ ב. כה"ח תעג ס"ק קנב).
סח. בתחילת "מגיד" מגלים את המצות, ומגביה את המצה האמצעית בידו ואומרים ג' פעמים "הא לחמא עניא די אכלו וכו"', עד "לשנה הבאה בני חורין". (עיין שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם ס"ק קכו, קכט. בא"ח צו לג). יש אומרים "כהא לחמא עניא" והם לא יאמרו תיבת "די". יש נוהגים לומר "הא" (בצירה) (כן דעת הבא"ח צו לג). ויש אומרים "הא" (בפתח). וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו, העיקר שהילדים והמסובים יבינו את כוונתו. ולכן יש להסביר להם אחר כך את הדברים בשפה ובסגנון שהם מבינים. (שו"ע תעג סע' ו הגה).
סט. שאלות ותשובות – עושים מעשים מיוחדים ושונים מכל סעודה בכדי שהילד ישאל; למה עושין כך? או, מה נשתנה?
א) שותים כוס יין בהסיבה.
ב) מחלקים לילדים אגוזים אחרי הקידוש לפני האוכל.
ג) מוציאים את קערת הסדר מלפני עורך הסדר או מהשולחן ומחזירים אותה כשמתחילים "עבדים היינו".
ד) מוזגים את הכוס השני ולא שותים ממנו.
ע. כשהילדים הקטנים שואלים "מה נשתנה?" או כל שאלה אחרת על ליל הסדר – מצווה לענות להם מיד ולא ימתין אחר כך כי זו היא עיקר המצווה.
עא. אם אין ילדים קטנים, ישאלו הבנים או הבנות היותר גדולים. ואם אין בנים תשאל אשתו או שאר המסובים אע"פ שכולם חכמים ונבונים. אם עורך את הסדר לבדו – ישאל את עצמו ויענה. (שו"ע תעג סע' ז).
עב. יעורר את הילדים לשאול ולספר על ענין יציאת מצרים וכל מה שקודם לה ואחריה. אך יקפיד לא להאריך יותר מדי שלא ירדמו הילדים לפני אכילת המצה והמרור, ושלא יאכל את האפיקומן אחרי חצות.
עג. סיפור ההגדה – "עבדים היינו" זו תחילת ההגדה, וזו התשובה לשאלה "מה נשתנה", והיא מצות "והגדת לבנך". ולכן יספר את ההגדה בנחת וירבה במשלים ובמדרשי חז"ל, במעשים ובסיפורים המושכים את הלב. ויסביר את ההגדה לכל המסובים בסגנון שהם מבינים. וביותר יש להסביר את מאמר רבן גמליאל "כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח מצה ומרור". שצריך להסביר להם ולהבין בעצמו את הטעם של פסח מצה ומרור. (עיין שו"ע תעג סע' ו הגה).
עד. טוב שכולם יאמרו בפיהם "פסח מצה ומרור". וכן "פסח על שום מה וכו'". (משנה, פסחים י ה).
עה. כשמתחילין "עבדים היינו" מחזירים את הקערה למקומה. (שו"ע תעג סע' ז).
עו. ראוי שלא להפסיק בדיבור בקריאת ההגדה אלא רק בענינים הקשורים לסיפור ההגדה או לסדר הפסח. (כה"ח תעג ס"ק קלג).
עז. נכון להחמיר שלא לעשן באמצע קריאת ההגדה.
עח. מצות מגולות – כשאומרים את ההגדה יהיו המצות מגולות. שהרי המצה נקראת לחמא עניא – לחם עוני, דהיינו לחם שעונים עליו תשובות. גם התורה אומרת שצריך לומר לבן השואל "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים וכו'", ודרשו חז"ל "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך". (כה"ח תעג ס"ק קמט, קסט).
עט. כשאומרים "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" מנהג יפה לאחוז חצי המצה הטמונה לאפיקומן להראות שהיא זכר לפסח. (בא"ח צו לג).
פ. הגבהת היין – כשמגביהים את כוס היין יהיו המצות מכוסות, שאין זה ראוי להגביה את היין ולהניח את המצות שכל הזמן עסקנו בהם. לכן מכסים אותן ורק אחר כך מגביהין את היין. (עיין בא"ח צו לג)
פא. המקומות שבהם מגביהים את היין הם שלושה. א) "והיא שעמדה" עד "מידם". ב) דם ואש, ועשר המכות. ג) מ"לפיכך" עד "גאל ישראל". (עיין שו"ע תעג סע' ז. כה"ח שם ס"ק קנה, קע-קעב).
פב. דם ואש – כשאומר "דם ואש ותימרות עשן" "דם צפרדע וכו'" ו"דצ"ך עד"ש באח"ב", שופך עורך הסדר מהיין שבכוסו לתוך כוס פשוטה, שבורה, או כוס פלסטיק, שש עשרה פעמים. (עיין עוי"ח צו אות יד).
פג. ישפוך את כל היין מהכוס ולא יטיפנו בידו. (ויש נוהגים לעשות כן באצבע). ואת היין ששפך לכוס הפשוטה ישפוך לכיור או לשירותים, וטוב לזרוק גם את הכוס ששפך אליה את היין. וישטוף את הכוס ששפך ממנה ואחר כך ימלא אותה יין לצורך כוס שנייה. (כה"ח תעג ס"ק קסג, קסה).
פד. מצה זו – כשמגיע למצה זו, נוטל את המצה העליונה שבקערה ומראה לבני ביתו ואומר "מצה זו וכו'". ויש מגביהים את המצה האמצעית ואין אנו נוהגים כך. וכן ב"מרור זה", מגביה את המרור. אבל כשאומר "פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו'", לא יגביה את הזרוע שהוא זכר לפסח, שלא יהא נראה כאילו הקדישו לכך. (שו"ע תעג סע' ז. כה"ח שם ס"ק קנח. בא"ח צו לג).
פה. כוס שניה – כשאומר "לפיכך" יכסה את המצות ויגביה את הכוס לפחות טפח וכן יעשו כל המסובים. וישארו עם הכוס בידם עד סיום ברכת "גאל ישראל". ואחר כך ישתו את הכוס בהסיבה. אם לא שתו בהסיבה, ישתו פעם נוספת. (שו"ע תעג סע' ז).
פו. לפני ששותים כוס שנייה טוב לומר "לשם יחוד וכו'". ונוהגים שלא לברך בורא פרי הגפן על כוס שנייה ורביעית, והנוהגים כרמב"ם וכרמ"א מברכים עליהם. (עיין שו"ע תעד. כה"ח שם ס"ק א). ואחרי שתיית כוס שנייה יש אומרים "אתה גאלת".
פז. מי שאין לו אלא כוס אחת ישתה אותה בקידוש, ויכול לערוך את הסדר ולברך ברכת "גאל ישראל" גם ללא כוס. ויכול לברך ברכת המזון ללא כוס שלישית. ויאמר את ההלל ללא כוס רביעית. אך כל זה הוא בדיעבד דדיעבד, כיוון שלכתחילה חייב למכור אפילו את כסותו לצורך ארבע כוסות יין ואם אין לו יין ישתה חמר מדינה כגון קולה וכד'. (עיין שו"ע תפג והחונים עליו). ואם אין לו יין אפילו לכוס אחת – ישאל שאלת חכם.
