"וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ" (כ"ה כ"ה-כ"ז)
פשט הפסוק הוא כדברי רש"י (בשם תורת כהנים כ"ה, ל"ט): "אל תרע עיניך בה, שאינה שלך". כלומר, אל ירע בעיניך להחזיר את האדמה ביובל, כי הרי הקרקע אינה שלך.
ויש לפרש בדרך נוספת:
אין לאדם לנהוג באדמתה של ארץ ישראל כפי שהוא נוהג באדמת חוץ לארץ. אדם שקונה קרקע של חוץ לארץ רשאי לחפור בה שיחין ומערות, להוביר אותה או למכור אותה לצמיתות. אבל ארץ ישראל ניתנה לנו בתנאי שנשב עליה ונקיים בה את המצוות. עלינו לדעת כי הארץ היא של הקב"ה, ואנחנו רק גרים ותושבים עליה. לכן על האדם להישמר בכבוד הקרקע לישב עליה וליישב אותה באופן מלא.
