מניין
לז. כשאין מניין בבית הכנסת אינם רשאים לומר שלוש עשרה מידות בדרך תפילה ובקשה, אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים, וכשאומרים "אל מלך" יאמרו רק עד "וכן כתוב בתורתך" ואחר כך יאמרו "ויעבור וכו'" בניגון ובטעמים בדרך קריאה בתורה. וכן הדין כשאומר סליחות ביחידות. (עיין בא"ח כי תשא ט. שלדעתו לא יאמר י"ג מידות ביחיד אפילו בטעמים ולא נהגו כן. כה"ח תקפא ס"ק כו. ספר הלכה ב, עמ' קטז סע' כג ועיין למשנ"ב תקסה ס"ק יב).
לח. ישתדל לומר במניין את הבקשות שהן בלשון ארמי כגון "מחי ומסי וכו'", "מרנא דבשמיא וכו'", ואם אין מניין – יאמר בקשות אלו גם ביחידות והאשכנזים אינם אומרים את הבקשות שבלשון ארמי אלא בעשרה. (עיין שו"ת תורה לשמה סי' מט. כה"ח שם).
לט. אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר ויאמרו י"ג מידות בטעמים כדלעיל, וכשיהיה מניין יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו. (לבוש, א"ר תקפא, עיין לכה"ח ס"ק כו ומשנ"ב ס"ק ד, ותול"ש).
מ. אם התחילו אמירת סליחות במניין ויצאו מקצתם ואין כעת מנין – לא יכול שליח ציבור לומר קדיש "תענו ותעתרו" שאחרי הסליחות אף על פי שהוא המשך הסליחות. וכל שכן שלא יאמר קדיש "יהא שלמא" שאחרי "שיר המעלות". ולדעת הרמ"א אומרים קדיש "תתקבל" שאחרי הסליחות. (עיין שו"ע סימן נה סע' ג).
