ווידוי
כח. אופן אמירתו – צריך לומר הוידוי בנחת, ובלב נשבר ונדכה, וישהה בין תיבה לתיבה לידע לפני מי הוא מתודה. (כה"ח קל"א אות טו"ב).
כט. נוסח וידוי – יאמר האדם בוידוי את כל החטאים המוזכרים בנוסח הרגיל של "אשמנו בגדנו" אף על פי שמוזכרים שם חטאים שלא חטא בהם, כיוון שהוידוי שאדם מתודה הוא גם על חטאי אנשים אחרים מעם ישראל, וגם על חטאים שלו מגילגולים קודמים, וגם על חטאים קלים שנחשבים לחטאים גדולים כעניין שנאמר: "כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים". (בבא מציעא נח ב). ואדם חשוב צריך להקפיד יותר לומר כל הוידוי, כיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. (בא"ח כי תשא א).
ל. פירוט חטאים – לפי הקבלה יש לומר וידוי רק על פי הא"ב ולכפול את האותיות הסופיות מנצפ"ך. ומכל מקום כשאדם אומר את הוידוי בלחש, טוב שיוסיף ויפרט בינו לבין עצמו חטאים שיודע שחטא בהם, בנוסף על אלה המוזכרים בנוסח הרגיל.
לא. כשיחיד מתודה, טוב ונכון שבסוף נוסח הוידוי יתודה על חטאיו הפרטים, ויעשה זאת בלחש כדי שלא ישמעו אחרים את חטאיו, דכתיב: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". (תהילים ל"ב א – שו"ע תר"ז ב'). אמנם בנוסח המודפס בסידורים שהכל אומרים אותו, ואפילו וידוי הגדול של רבנו ניסים אין בו משום מפרסם חטאיו.
לב. אף על פי שהמפרסם חטאיו – עזות פנים היא לו, הרי זה דוקא בחטאים שבין אדם למקום, אך בחטאים שבין אדם לחבירו יפרסם שחטא לחבירו ויתביש ממנו. גם בחטאים שבין אדם למקום, אם כבר התפרסמו, צריך הוא להוסיף ולפרסם אותם, וכשם שהתפרסם החטא – תתפרסם התשובה. (עיין רמב"ם הלכות תשובה פ"ב הלכה ב וראבד שם).
לג. מי שחושדים בו בחטא מסוים – מותר לו לגלות שחטא. (מובא לקמן בהלכות יום הכיפורים).
לד. נוסח וידוי הש"ץ – שליח ציבור שמתוודה בעד כולם ואומר את הנוסח הרגיל, צריך לומר את הוידוי בקול רם כדי שישמעו הקהל וישובו אל ה' ויהיה להם לכפרה. וכל ש"ץ שמנמיך קולו בשעת הוידוי גוערים בו, וכל ש"ץ שמוסיף את חטאיו הפרטיים כשמתפלל בקול רם – הרי זה טועה. (שו"ת הרמ"ע סי' קב).
לה. וידוי אחד בלבד – אין לומר "וידוי" יותר מפעם אחת, אפילו לא בשני נוסחאות שונות. לכן כשאומר "תיקון חצות" לפני ה"סליחות" לא יאמר "וידוי" ב"תיקון חצות", אלא רק ב"סליחות". כמו כן אם אמר "סליחות" או "תיקון חצות" אחר חצות ואחר כך אומר "קריאת שמע שעל המיטה" לא יאמר בשניהם "וידוי". שהכופל "וידוי" הוא ככלב השב אל קיאו. (שעה"כ דף נ"א, ובפרע"ח עי"ש, מעשה רב סי' ר"ב, כה"ח תר"ב אות י"ג, בא"ח וישלח י"ג).
לו. וידוי בערב ראש השנה – בערב ראש השנה ויום הכיפורים ישתדל לומר סליחות קודם עלות השחר בכדי שיוכל לומר וידוי ונפילת אפיים בסליחות ואם עלה השחר יש שאינם אומרים נפילת אפים. ומכל מקום אם היה כבר "הנץ החמה" – לא יאמר וידוי, מיהו אם במשך רוב חודש אלול נהג לומר סליחות מוקדם והפעם נתאחר יכול לומר סליחות כאילו הוא בשעה שרגיל לאומרם. (עיין מג"א תקפ"א ס"ק י"ג, בא"ח נצבים ב').
