מנחה היא שלוחה

"מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" (פרק ל"ב פסוק י"ט)

חכם מנשה שלו ע"ה אמר בשם בעל בן איש חי זיע"א בדרך בדיחותא: בנוהג שבעולם שבכל עדר ישנם כלבים ששומרים עליו. אם כן, יש לשאול מדוע לא צירף יעקב כלבים לעדרים ששלח לאחיו?

והוא ענה ע"פ מעשה:

מסופר על שמש ירא שמים שיצא לחפש עשירי למניין לתפילת המנחה. השמש כבר החלה לשקוע אט אט, והנה מרחוק הוא רואה יהודי הולך בדרך. צעק השמש לעברו "מנחה! מנחה!". כששמע אותו היהודי, התחיל לברוח במהירות. השמש לא הרפה והחל לרוץ אחריו. לאחר ריצה ארוכה נעצר אותו יהודי מחמת עייפותו, והשמש תפסו.

אמר השמש לאותו יהודי: "אני צריך להודות לך כי עתה נפתרה לי אחת מהקושיות שיש לי, והיא – מדוע לא שלח יעקב אבינו לעשיו גם כלבים לשמור על העדר? והתשובה היא – שהוא אכן שלח כלבים, אך כשהם שמעו "מנחה! מנחה!" – ככתוב 'מנחה היא שלוחה לאדני' – מיד ברחו!".

הבין אותו יהודי את הרמז, והצטרף אל השמש להשלים מניין למנחה…